דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כנס שמוציא לנצחיות

כנס שמוציא לנצחיות

מתוך שיעור מקדים מהכנס בניו-ג'רזי

רב"ש, שלבי הסולם, 1984, מאמר א', מטרת החברה, חלק א':

"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'" (של השפעה הדדית). ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". (השפעה הדדית).

בזכות זה אנחנו נוכל להשפיע לבורא, כלומר לכוח ההשפעה הכללי. כך אנחנו מכנים את התכונה שבעזרתה אנחנו מתעלים מעל האגו.

השפעה הדדית היא אהבת הזולת. הרי אם אני אוהב מישהו אני רוצה להעניק לו טוב, אני דואג לכך שיהיה לו טוב. אני כאילו כל הזמן נמצא בו, ואת עצמי אני רואה רק כאמצעי להשפיע לו, וזה עוזר לי להתעלות מעל עצמי.

זאת הסיבה שבגללה נוצר עולם כה גדול עם הרבה אנשים. זה מאפשר לנו להתאסף לקבוצה, ששם, על ידי הקשר ההדדי בינינו, כל אחד יכול להתעלות מעל האגו שלו ולראות שיש לו אמצעי, יש אפשרות לרכוש את הטבע השני – השפעה. למעשה, כך אנחנו מכנים את היציאה מהאגו, מהמערכת המוגבלת שלו.

"אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."

המטרה היא, שגילוי העולם העליון ימלא אותנו. זה מה שנקרא "גילוי השכינה", דווקא בינינו. הרי כל אחד מאיתנו אגואיסט, אך כשאנחנו יוצאים מהטבע שלנו אנחנו מתעלים מעל עצמנו, ואז נוצר בינינו כוח משותף החדור בהשפעה הדדית. אנחנו דואגים לכוח המשותף הזה, כשאנחנו יוצרים השפעה הדדית זה לזה והדאגה שלנו נקראת "ערבות".

אז, בכוח הכללי הזה, כולנו מרגישים את העולם העליון. שם לפנינו מתגלים כוחות של כל האנשים שהיו חיים לפנינו ושחיים בעולם יחד איתנו, של אותם האנשים שמתעלים מעל עצמם וחיים במצב נצחי.

הכוח הכללי הזה זו הנשמה הכללית האחת. אין נשמות אינדיבידואליות נפרדות, רק נשמה אחת לכולם. אך בה כל אחד מרגיש את העולם הנצחי בעומק וברוחב שונים, במידה שבה הוא התעלה מעל האגו שלו.

בדרך הזו אנחנו עוברים "עליות וירידות" שמביאות לנו מצבים משתנים שונים שבהם העולם הנצחי נראה כמשתנה. האמת היא, שהוא אינו משתנה. כמו שנאמר: "האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת".

אך אנחנו מרגישים אותו כאילו הוא משתנה, כיוון שאנחנו בעצמנו נתונים לשינויים. האגו שלנו כל הזמן משתכלל ואנחנו מתגברים עליו בדרכים שונות, ובהתאם לכך, תמונת העולם שלנו, הרגש שלנו חווה דינמיות בלתי פוסקת.

ובאופן כזה אנחנו מתקדמים עד שיתגלה הכול בצורה מוחלטת וזה יהיה גמר התיקון. אליו חייבים להגיע כל האנשים בעולם. וכשהגופים יתחלפו, החלקים הרוחניים שלנו נשארים אותם החלקים. הגופים מוציאים מתוך ההרגשה הכללית את כל אחד בנפרד, אך אם עוזבים את הגוף אנחנו מייד מרגישים עולם אחד ואת עצמנו אחד. ולקראת זה בדיוק אנחנו הולכים.

בנו תלויה מידת המאמצים שאנחנו נשקיע בכנס שלנו. יכול להיות, שבמשך כמה רגעים או יותר אנחנו נוכל לחוות את המצב הנצחי הזה. ואולי הוא יהיה זמני, אולי ייעלם, אך התופעה עצמה כבר תישאר ותמשוך אותנו קדימה בצורה עוצמתית כשהיא עוזרת להתגבר על השלבים הבאים.

ואם אנחנו באמת נשקיע מאמצים גדולים, אז מלבד העולם הזה אנחנו נרגיש את העולם הרוחני ונחיה בשני העולמות. הכול תלוי בנו. אם אנחנו מלכתחילה חושבים על זה ומתכוננים לזה, אז מי שמגיע יצטרף אלינו וכולנו יחד נלך קדימה.

אז נקווה לגילוי העולם העליון. אותו אנחנו תמיד צריכים לראות כמטרה המושגת באיחוד בינינו.

"ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה", לא הרגשנו את העולם העליון, בהיותנו יוצאים מהאגו, "אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו."

נכון שאנחנו נמצאים בתחילת הדרך, אך אנחנו מקווים מאוד שנשיג את המטרה, זה צריך להיות חשוב עבורנו. זה באמת תלוי בנו, במאמצים שלנו. נאמר, "יש קונה עולמו בשעה אחת". אם האנשים, שהם חלק מהקבוצה, מאוד ירצו להתעלות מעל עצמם, הם באמת ירגישו את העלייה הזאת.

מתוך שיעור מקדים בכנס בניו ג'רזי, בנושא "חשיבות ההתאספות", 10.05.2013

דיעות קודמות בנושא:
הכנס בניו ג'רזי: מאוחדים בפני האחד
כנסים: לבקוע את המעטפת של העולם הישן
להתחבר בלב אחד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/iWOc8

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest