דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כמעט טוב, זה גם כן רע

כמעט טוב, זה גם כן רע

בעל הסולם, "מהות הדת ומטרתה": "הנה נתבאר היטב, דרכי השגחתו ית', בעולמנו, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, שאין מידת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה להנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה. ואדרבה, דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים, כלפי המסתכלים. הרי לעיניך, שהשי"ת משפיע לבריותיו, תמיד רק טוב בלבד. אלא, שהטוב הזה, מושגח הימנו ית', בדרך השגחה מטרתית".

המערכת מסודרת בכזאת צורה, שכדי להגיע למטרה, לתכונת ההשפעה, אנחנו חייבים לגלות בתוכנו את התכונות המנוגדות לה. ויחד עם זה, במידת ההתקדמות אל המטרה, אנחנו נגלה בתוכנו ניגודיות שתלך ותגדל.

ההפרש בין החיובי והשלילי כל הזמן גדל: אני מגלה שליליות הרבה יותר גדולה, כנגד החיוביות הגדולה. העניין הוא שהחומר שלי, זה רצון ליהנות, והוא לא ניטראלי. לא, אני לא ניטראלי, אינני רוצה להיות באפס, אני רוצה ליהנות, ולכן אפילו אפס מזמין בתוכי הרגשה רעה. טוב לי רק כשאני מלא, כשאני בפלוס. אך מה אם אני אפילו במקצת לא הגעתי לפלוס? – בכל זאת רע לי.

ההבדל בין הרצוי והמצוי מייד מעלה בי את השאלה "למה?" – מאחר והאגואיזם שלי פגיע: למה אינני מלא? מגיע לי הכול!

צריכים להבין שאיננו יכולים לשפוט בצורה אובייקטיבית את המצבים שלנו, מאחר ואיננו ניטראליים. בעינינו תמיד יש יותר רע מאשר טוב. אפילו אם בחבית של הדבש חסרה מידה קטנה ביותר, זה כבר לא בסדר.

יתרה מזה, אני לא מספיק להרגיש הרגשה טובה והיא מייד נעלמת. כי אני מייד חושב ממה אני אהנה בעוד רגע. בפסגת התענוג כבר מתגלה האובדן, החיסרון שלו, ואני מתחיל לדאוג ממה שאעשה הלאה.

כך פועל הרצון האגואיסטי שלנו. לכן מובן שעם טבע כזה אין בכוחנו להשׂיג סיפוק. הוא הורס אותנו בשיטתיות. הרצון לתענוגים אף פעם אינו יכול להישאר מלא ומסופק, כל שנייה של חוסר תענוג, מרעילה לו את החיים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהות הדת ומטרתה", 16.11.2010

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest