כל עלייה מתחילה מריסטארט

שאלה: בכלי העולמי יש רצון גדול שניתן לעבוד איתו. אך כיצד לחדור פנימה?

תשובתי: עדיין חסרה לנו הערבות. זאת הבעיה. לכל אחד יש רצון, אך איננו מרגישים בינתיים את הקשר ההדדי הטוטאלי – קשר כזה שבו כל חור בסירה הכללית זורק אותה לקרקעית הים.

ודאי שהבורא עוזר לנו בזה. הרי אין בכוחנו לסתום בעצמנו את כל החורים. כתוב: "לוו עליי ואני פורע". אך לאחר מכן הוא יעביר את העבודה הזאת אלינו ואנחנו נחזיר לו את החוב.

אם כך, חסרה לנו הרגשת הקשר ההדדי, הנחיצות לדאוג על כל אחד. אני צריך לדאוג לכך שכולם יחזיקו באיחוד. כך האם דואגת לבריאות ולרווחה של ילדיה. הדאגה בלב איש תעזור לאחרים ותחזור אליו בעוצמה גדולה פי כמה.

הרי הקבוצה היא מגבר מאוד עוצמתי. בתגובה לדאגה שלי, החברים עוטפים אותי בה. ככל שאני משקיע יותר בקבוצה, כך הקבוצה מגבירה את היחס שלי ומחזירה לי אותו פי מאה. ואני שוב מכוון את המחשבות שלי אל החברים, כשאני מוסיף את התרומה שלי למה שקיבלתי מהם.

כיצד אני עובד על הרצון הזה? – אני נופל באמצע הדרך. הבורא שם לי רגל ולפתע, לאחר שגייסתי מהקבוצה רצון כה נפלא וחזק אני מתחיל לזלזל בעושר שיש לי.

הרי קיבלתי מהחברים התרוממות כל כך חמה, שפשוט לא נשאר מקום למאמצים שלי. אז איפה אני אם הכול מגיע מהם?

ולכן, כדי שאוכל להוסיף את השומשום שלי, שולחים לי ירידה. מתוך חוסר המוצא אני מתחיל לטפס, כאילו אני מנסה לצאת מהבור, נופל ושוב מטפס למעלה, עד שאעלה על פני הקרקע. ואז אני שוב משקיע מאמצים בחברים.

וזה קשה להשתדל, הרי הכול נעלם, כאילו לא קיבלתי מהם כלום. מה גרם ל"ריסטארט" הזה? העניין הוא שעליתי לדרגה חדשה ואני מתחיל בה מאפס – אך זוהי כבר בחינת השורש שלה, שגבוהה יותר מהדרגה הקודמת שלי.

כמובן שבהתחלה אני מתאר אותה לעצמי כחושך גדול עוד יותר. כאן יש עוד יותר הפרעות ואגו – הרי התעליתי גבוה יותר, לרצונות היותר חזקים והלא מתוקנים שלי. כך אני ממשיך בדרכי הרוחנית.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 21.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
התקדמות מתוך ההפוך
לעבור את הגבול של מצרים
לפלס דרך אל האור