כל הקיים זו הופעתו של הבורא לפני האדם

שאלה: כיצד עליי לקבוע באופן מעשי את המושג "אין עוד מלבדו" בתוכי? לומר פעם אחר פעם, שהבורא הוא אחד ושאין אף אחד מלבדו?

תשובתי: צריך כל הזמן לחשוב, לדון ולהסיק מסקנות, האם באמת יכול להיות שהבורא הוא אחד יחיד ומיוחד, שרק כוח אחד מנהל אותנו, ושכל מה שאני רואה, שומע, מבין ומרגיש עכשיו, זה הוא.

אז מיהו "אני"? ואני אישית יכול לומר רק אם אני מרגיש אותו בתוכי או לא. כלומר אני קיים רק במידה שבה אני מרגיש נבדל ממנו, או שאני תופס רק את עצמי, או שאני תופס את עצמי יחד איתו, או שאני תופס את עצמי כלול באופן מוחלט בתוכו ואין הבדל ביני לבינו.

כלומר אני מרגיש את כל התנועות הפנימיות והחיצוניות שלי. אני מרגיש כיצד הוא מנהל אותי, אני מסכים לחלוטין עם זה ומבצע את התנועות האלה. האם אני מבצע תנועות באותה מידה שבה מרגיש שהוא מנהל אותי, או כאשר אני רוצה שהוא ינהל אותי, ולאחר מכן אתחיל להרגיש את הנהגתו. או להיפך, תחילה הוא מנהל אותי ואחר כך אני תופס את זה ומסכים. או שאני משיג מצב כזה שבו הוא ואני עובדים בשילוב והרמוניה, כלומר אני לא קיים, אני כל הזמן נמצא במצב של התמזגות מלאה איתו,

כך האדם מהרהר בתוך ליבו ומוחו.

שאלה: האם לשוחח עם הבורא, לפנות אליו זה נורמלי?

תשובתי: האדם כל הזמן פונה לבורא. עם זאת הוא יכול לחשוב על כל מה שהוא רק רוצה, אבל אין לו יותר למי לפנות. עכשיו, בזמן שאני מדבר נמצאים לפניי מאות מאזינים, אבל אני מדבר עם הבורא וגם הם. כלומר, כל מי שאנחנו יכולים לפנות אליו, זה הוא.

מפני שאם אנחנו אומרים: "אין עוד מלבדו", זה אומר שכל מה שאנו מתארים לעצמנו כקיים (הטבע הדומם, הצומח והחי, בני האדם), אלה בסך הכול הופעותיו של הבורא לפני האדם. תלוי כיצד אנחנו רואים בהתגלות הזאת כלפינו, את הבורא.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 27.01.2019