קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בראיה המקולקלת שלי אני רואה שמסביבי ישנם רצונות חיצוניים כלשהם. אבל עליי לתאר לעצמי שכל אלה הם הרצונות הפנימיים שלי, רק שאני לא מסוגל לשלוט בהם. בדיוק כמו שאני לא יכול לשלוט על היצר הרע שלי, לכן הרצונות נראים לי כחיצוניים. אם אוכל לאחד אותם ולשלוט בתכונות שלי, אראה כי כל החיצוניות הזאת שייכת לי.
בתוכי יש ריבוי תכונות, רצונות, שאיפות, אבל אני לא שולט בהם. לכן אני רואה מחוץ לי אנשים ועולם שלם, כוכבים, פלנטות, דומם, צומח, חי, מדבר, וכולם פועלים נגדי, ואני רוצה לנצל אותם לטובתי או לברוח מהם כמה שיותר רחוק. אבל הסיבה לכך היא במבנה הפנימי שלי, ולכן אני רואה את העולם בצורה כזאת.
אם אני אקבל כוח מלמעלה שיתן לי שליטה על כל הרצונות שלי, אני ישר אגלה שכל העולם שייך לי, והאחרים אינם ניפרדים ממני ואינם נמצאים מחוץ לי. בכל אחד מהם אני ארגיש את הכוח שלי.
מתוך שיעור על ספר זוהר, 01.02.2010
רשומות קודמות בנושא:
להיות כלי לאור
מסתבר שגזרתי לעצמי את דיני
האם זה לא נוגד את היגיון החוכמה של כלליות ההבנה וריאתה, שבזמן אחרון אני חשה את היוםיום שלי ב"פירורים"?שכל שמחה קטנה שלי ושל הזולת מקבלת משקל ענק, והרצון ליצור אותה הופך למטרת היום.והלימוד מרגיש פעם כמו ים סוער ביום קיץ, פעם ים סוער ביום חורף, או ים מודאג, באותן עונות השנה.