דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כל העולם הוא קן נמלים אחד

כל העולם הוא קן נמלים אחד

אנחנו עשויים מחומר של רצון לקבל, כמו כל הבריאה. אבל להבדיל מכל היתר, האדם יודע לחלק את עצמו לשניים: לפעולה ולכוונה. אפשר לפעול כמו כל הטבע הדומם, הצומח והחי, או כמו הילדים הקטנים שפועלים בלי שום כוונה פנימית, לוקחים לעצמם את מה שהם רוצים.

אבל כאשר הילד גדל ומקבל דמות האדם בעולם הזה, אז כבר בלתי אפשרי לדעת את כוונותיו מתוך פעולותיו. יכול להיות, שהמעשה הוא מעשה השפעה, אבל כרגיל, הכוונה היא על מנת לקבל. כלומר, ההשפעה שלנו דורשת פיצוי בתמורה ואנחנו פועלים תמיד לטובתנו.

אנחנו יכולים להתבטא יפה וכאילו נותנים לאחרים. לכאורה, האדם לא לוקח לעצמו שום דבר, אלא בעצם כל החשבון שלנו הוא רק כדי לקבל. אם מתוך המעשים והמילים לא ממש רואים שהכוונה שלנו היא לקבל לעצמנו ולמלא את עצמנו, אז הכוונה הפוכה מהפעולות שלנו.

מכאן ברור, שאם אנחנו לא משנים את עצמנו, אז אנחנו פועלים רק לטובתנו. ומפני שהאגו כל הזמן גדל, אז כל פעולה שלנו מבוססת על האגו החדש והכוונה הופכת ליותר ויותר אגואיסטית. כך אנחנו מתקדמים, עד שהפער בין הפעולות והכוונות שלנו נעשה כה גדול שאנחנו כבר מתחילים לשים לב אליו.

כשרואים סרט ישן שנעשה לפני חמישים שנה, הוא נראה ממש ילדותי. על אף שמראים שם אנשים חזקים וגיבורים, אבל כל הדיבורים שלהם והפעולות שלהם נראות נאיביות כמו של ילדים קטנים. מפני שהאגו היה עדיין קטן, לא כמו בזמננו, התנהגותם נראית לנו נאיבית ופרימיטיבית. הפעולה והכוונה מאוד קרובות אחת לשנייה, המעשה מתאים בדיוק לכוונה כמו אצל ילד קטן. אין מאחורי כל זה חשבונות פוליטיים ערמומיים כלשהם.

אבל בזמננו האגו מתפתח עד כדי כך שמביא אותנו לייאוש, מפני שאנחנו רואים שכל פעולה בעולם שלנו היא רק עם כוונה לטובת עצמנו בלבד. אנחנו כבר לא מאמינים לפרסומות, להבטחות יפות, למילים או לפעולות, כבר לא מאמינים לאף אחד, לא לפוליטיקאים ולא לאנשים פשוטים. אנחנו כבר לא מאמינים אפילו לבני המשפחה, כי רואים עד כמה כל אחד אגואיסט ודואג רק לעצמו, גם הילדים וגם ההורים. לכן, אנחנו מתרחקים זה מזה. ברור לכולנו שכל מעשינו הם רק לטובתנו בלי התחשבות באחרים בכלל.

גם אם אנחנו דואגים למישהו אחר, אז זה רק בגלל הרגשת הקשר אליו, שכתוצאה ממנו הבעיה שלו הופכת לבעיה שלנו. לכן, אנחנו מתחשבים בו כמו בעצמנו. אבל, בעצם, זה רק חשבון אגואיסטי, כי אין משהו אחר. כך אנחנו מגיעים להכרת הרע של הטבע שלנו, מבינים שכולו "על מנת לקבל".

האגו מתפתח עד כדי כך שלא מאפשר לנו להתחבר לאף אחד. בדורות הקודמים האגו עדיין לא היה מפותח כל כך ואנחנו לא היינו מנצלים אותו בצורה כה גסה כמו היום. אבל בימינו כבר לא אכפת לנו מאף אחד ואף אחד לא מתבייש מאף אחד, אלא אפילו מתגאה באגו שלו.

פוליטיקאים ואנשי עסקים כבר לא מנסים להסוות את פעולותיהם ולהיראות יפים. כל אחד פועל כרצונו, מפחד רק מהעונש ועושה חשבון אגואיסטי פשוט.

וזה טוב, מפני שזה סימן שהדור שלנו הגיע להכרת האמת של עצמו. בסופו של דבר אנחנו הבנו מי אנחנו ובאיזה עולם אנחנו קיימים, באיזה קשר בינינו אנחנו נמצאים. כל הקשרים נעשו פשוטים וברורים, בין המדינות, בין האנשים, בכל עיר ומשפחה. כל עוד טוב לי איתם, אני נשאר, וברגע שרע לי, אני עוזב את הכול.

אין חשבון אחר. אף אחד כבר לא מדבר על פטריוטיזם, על הקרבה עצמית למען המולדת או למען מישהו אחר. גיבור מודרני מתפרסם במספר האנשים שהוא הרג בסרט ולא כמה אנשים הוא הציל.

השאלה היא, האם אפשר להמשיך להתקיים בצורה כזאת? אם אנחנו נמשיך לפתח את הטבע האגואיסטי שלנו שהשורש שלו הוא רצון לקבל, אז אנחנו בלי בושות נתחיל לנצל את האגו שלנו בצורה אינסטינקטיבית, בדומה לבעלי חיים.

בעלי החיים פועלים בצורה אינסטינקטיבית בהתאם לתוכנה הפנימית הטבועה בהם, ובני האדם יכולים להתקיים רק אם מקיימים קשר מסוים ביניהם בדומה לנמלים בקן. אנחנו שבעה מיליארדים בני אדם, כל אחד צריך להכיר את מקומו, תפקידו וחובתו. וכך אנחנו על ידי עבודה הדדית, נבנה לעצמנו חיים בטוחים.

מתוך שיעור על פי המאמר מספר "שמעתי", 13.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מדע על אושר
תופעה מוזרה, האדם
עד שיהיה בן אדם

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest