דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כללי ההתנהלות של הסדנה

כללי ההתנהלות של הסדנה

מתוך סדנה מס' 1 בכנס גאורגיה

כללי ההתנהלות של הסדנה נובעים מנחיצות התיקון שלנו, מתוך מה שכל האנושות צריכה להיות מותאמת אליו, מתוך האיחוד.

באיחוד כל אחד צריך להרגיש את עצמו למטה מהאחרים. כל מה שהאחרים אומרים, אני צריך לתפוס כמגיע מהבורא, ואת האדם הזה, כמשדר שמוסר לי את דעתו של הבורא.

ולא חשוב, שזה נראה לי רע או טוב, חכם או טיפשי – אני מפנים את זה, ואם זה מתאפשר מנסה למצוא בו את עצמי, ואם לא יכול אז לא יכול.

אולם בעיקרון, שום דבר לא יכול להיאמר, ואפילו הלא שייך והמרוחק והטיפשי ביותר, שלא יהיה קשור למצבי הנוכחי, כיוון שהכול קשור זה בזה ומהווה גוף אחד.

כך שאם אני לא מבין את זה, אם אני לא מסכים וחושב שהייתי אומר משהו בצורה אחרת, זה רק אומר על המצב שלי שעדיין לא מתוקן. אני צריך לקבל את זה ולנסות להתכלל בכל אחד.

וכל אחד צריך להתכלל ביתר משתתפי המעגל כך שתיווצר השתוקקות אחת משותפת. בינתיים אולי לא תהיה דעה אחידה, כיוון שאנחנו לא יכולים לראות בצורה שקופה את כל המערכת, שם הכול מסתכם לאחד, אך אנחנו יכולים לפחות להיות מאוחדים בכוונה שלנו.

למה כולנו מכוונים? – לנקודה המרכזית של הקבוצה. זו אותה נקודת האיחוד שבתוכה נרגיש דווקא את אותו המעבר דרך ה"מחסום" לעולם העליון, להרגשה העליונה, לתכונת ההשפעה. באיזה אופן? – אם כל אחד מאיתנו יבטל את עצמו בפני האחרים, ינסה להתאחד מעל זה עם האחרים, אז בכללות אנחנו ניצור נקודת חיבור אחת בינינו.

אי ההסכמות ואי ההבנות שלנו יכולות להיות גדולות – זה בכלל לא שייך לרוחניות. כל אחד מאיתנו אינדיבידואליסט מוחלט ושיישאר כזה. העיקר, שמעל האינדיבידואליזם הזה ימלוך האיחוד. וכמה שהאינדיבידואליות של כל אחד תהיה גדולה יותר, כך האיחוד יהיה גדול יותר, אם אנחנו מתעלים מעל האינדיבידואליות שלנו. זה דבר ראשון.

התנאי השני לאיחוד, זה שחשוב לי לא "להפציץ" במשהו חכם, אלא להשלים את הקבוצה דווקא ברצון הפנימי שלי. לכן אם אין לי מה להגיד במיוחד, אני יכול גם לשתוק, אבל באותו זמן אני נמצא יחד עם כולם בדחף פנימי אחד מאוחד.

כל אחד מהמשתתפים – כחכם גדול, האומר, המבין הכול, היודע הכול עבורי. אפילו אם הוא חדש, הבורא הביא אותו לכאן ודרכו הבורא מדבר איתנו. לכן אני תופס כל חבר ככוח עליון. רק עם יחס כזה לחבר אני יכול להגיע לגילוי הבורא.

להשתדל לדבר בקצרה, לדוגמה, לכל אחד דקה-שתיים, כדי שכולם יוכלו לדבר, להשאיר זמן לחברים שלך. לא להתחיל לברר את הדברים בקול רם, אלא לנסות לבטא את המחשבות שלך בצורה תמציתית.

אם מופיעות מחשבות או שאלות משותפות שהן מעניינות מאוד, כדאי לרשום אותן כדי שנוכל לדון עליהן לאחר מכן.

לנסות לא לצאת מגבולות השאלה שעליה אנחנו דנים. אני אומר את הנושא, עושה הקדמה לפיה, היכרות, ולאחר מכן שואל שאלה. השאלה הזו לא צריכה לצאת מתשומת הלב שלכם.

לא לשכוח שיחד איתנו בזמן אמת יש עוד הרבה מאוד קבוצות שרואות את הסדנה הזו. לכן אנחנו צריכים להיות בכוונה כזאת שאנחנו משתתפים במסה גדולה בעולם, ושלא רק הקבוצות שלנו, אלא כל העולם יקבל מההשפעה העליונה הטובה הזו.

להרגיש שאתם דנים יחד בנושא אחד, שכשאתם מגלים, פותחים אותו, אתם מגיעים לגילוי ממשי של הבורא.

מתוך סדנה מס' 1 בכנס גאורגיה 5.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מאמץ בזמן הסדנה
סדנה זה שיחה מלב אל לב
כיוון ל"מנגינת" הסדנה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/L5IpU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest