כי אתם המעט מכל העמים

ברגע שאנחנו משיגים את נקודת האיחוד הראשונה ואת נקודת הדבקות הראשונה, אז כבר ברגע הבא אנחנו מרגישים את חוסר האונים והייאוש שלנו. כי מתברר, שאנחנו בסך הכול טיפת זרע.

כל "כדור הפטל" הזה, שהיה המטרה הנכספת שלנו, החלום הגבוה שלנו, הוא בעיקרון בסך הכול איזו נקודה אחת ראשונה. זה נקרא, שאנחנו הבאנו את כל העולם הזה לנקודה ראשונה אחת, למדרגה הראשונה של הסולם הרוחני.

אז מה עושים הלאה עם הנקודה האחת הקטנה הזאת? צריך להגדיל אותה, אבל במה, כי אנחנו כבר עשינו כל מה שרק היה אפשר בחיבור בינינו. ועכשיו לפנינו ניצב השלב הבא, השלב הרביעי של ההתקדמות שבתוכו נכללת כל האנושות בהדרגה, מעגל אחר מעגל.

אנחנו הגענו עכשיו למצב של "ממלכת כוהנים". כל אחד מאיתנו כבר שיחק את תפקידו בתור "כוהן" כלפי החברים, כלומר, "כוהן" מסמל שאין לו כלום מעצמו ואין לו מחשבות על עצמו. כי כל נחלתו, זה הבורא. אין לכוהנים שום נחלה ושום רכוש, אלא רק עבודה בבית המקדש. בית המקדש זו מדרגת "בינה", הכול על מנת להשפיע.

כך אנחנו מתחילים להבין את החשיבות של כל יתר האנושות. עד עכשיו אנחנו אולי חשבנו, שחוץ מהקבוצה אנחנו לא צריכים כלום. אבל עכשיו אנחנו מתחילים להבין שאם אנחנו לא נספח, נצרף, נכלול בתוכנו את כל החסרונות החיצוניים שלהם, אז לא יהיה לנו עם מה לפנות לבורא. כמו שכתוב: "כי אתם המעט מכל העמים" (דברים, ז', ז'), כלומר אין לנו יותר חסרונות. ולכן נאמר "מעט", כי מתכוונים לאיכות ולא לכמות. הרצונות שלנו מאוד קטנים.

יוצא, שאנחנו צריכים להגדיל את חשיבות המטרה כלפי כל האנושות, כלומר להתחיל לעבוד עם הקהל. לשם כך אנחנו צריכים ללמוד את ההיסטוריה של האנושות: לברר למה עברנו את כל הדרך הזאת. להבין שמטרת הבריאה כוללת בתוכה כל אדם ואדם ואפילו את הטבע הדומם, הצומח והחי. אבל ברגע שאנחנו נתקן את היחסים בין בני האדם, בזה אנחנו מתקנים גם את כל העולם של הדומם, הצומח והחי, את כל האקולוגיה, את האקלים. צריך רק להתחיל לעבוד נכון עם האנושות.

מתוך שיעור בנושא הכנה לכנס, 07.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לראשונה מימי אברהם
בתחילת תקופת המעבר
אמצעי שמוביל להרמוניה של החברה