כיצד לשמור על האנושות

הקדמת ספר הזוהר, קצ"ב: "בכה רבי שמעון ואמר, אוי אם אומר, אוי אם לא אומר. אם אומר, יידעו הרשעים, איך לעבוד לאדונם. ואם לא אומר, יאבדו החברים את הדבר הזה".

שאלה: על מה מדובר כאן?

תשובתי: הרשעים והחברים, הצדיקים והפושעים – כל אלו הם מצבים פנימיים של כל אדם ואדם, ואף אחד אינו יכול להימנע מהמצבים הללו לכל אורך הדרך הרוחנית שלו. גם בסוף הדרך מתגלים בכל אדם סוגים שונים של רשעים וצדיקים.

נשאלת השאלה, למי מתגלה התורה, לרשעים או לצדיקים שבאדם? כיצד הוא יכול להשתמש בהם בצורה נכונה? כלומר, כיצד בנויה המערכת העליונה? אם נלך בדרך הנכונה, האם בהכרח נצליח ולא ניכשל? או שאנחנו יכולים גם להתבלבל כמו שכל האנושות התבלבלה עם כל הדתות והשיטות למיניהן? תראו מה הם עשו מחכמת הקבלה, מה הם חושבים על גמר התיקון, על המשיח, על הטוב והרע, על הכול! הם הפכו את הכול להבנה גשמית. הם סבורים שמדובר על פעולות בעולם הזה ולא על פעולות פנימיות בתוך האדם, והם גם הוסיפו כל מיני פעולות חיצוניות, מנהגים.

לכן יש למקובלים בעיה: כיצד לעמוד על המשמר כדי שהאנושות תטעה פחות? מובן שהטעויות הללו חייבות להיות, מאחר והן חלק מהתיקון, והכול נעשה לפי תוכניתו של הבורא. אולם תמיד יש לנו את דרך התורה ודרך הייסורים, ותמיד קיימת האפשרות לבצע פעולות מנע או תיקונים, הן בתוך הרשעים והצדיקים שמתגלים בנו והן בתוך הרשעים והצדיקים שמתגלים בנשמות, כדי שהכול ילך בדרך תורה ולא בדרך של ייסורים.

לכן רבי שמעון בוכה (בכי הוא מצב של קטנות): באיזו צורה לסדר את המערכת על מנת שיאיר בה האור לנשמות וייתן להן הבחנות פנימיות יותר ובטוחות יותר, כדי שלא יטעו ולא יתחילו לגשם את הרוחניות (וזה הדבר המרכזי!), אלא יבינו שהכול מגיע מהבורא, למען התיקון, ושהתיקון הוא בקשר בין הנשמות, רק בכוונה בעל מנת להשפיע. כל אלה הם תנאים מאוד ברורים.

ובכך טועים בכל הדרגות, בכל מדרגה ובכל מצב. המקובלים לא רצו שיתחילו לעשות מזה פולחן, שיחשבו שבעזרת השכל ניתן להשיג משהו, או שהכול מסתכם בפעולות בקבוצה. האדם חייב להיות מדויק בהבחנות הפנימיות שלו, כדי שתמיד, בסוף כל מצב שלו, הוא ימצא את נקודת המגע עם הבורא.

אם אתה מגלה, אפילו במקצת, את שיטת התיקון, אין ספק שאתה פותח בכך פתח להשתמש בה בצורה לא נכונה. אין מה לעשות! אם אתה נותן לאדם בחירה חופשית, והוא נמצא בנקודת הבחירה החופשית, כיצד יכולה להתערב כאן המערכת העליונה שנקראת "רבי שמעון" או "זוהר"? כיצד ניתן לדייק עוד יותר, להביא עוד יותר את המערכת הזאת למצב שבו, מתוך שמירה על הבחירה החופשית, היא תוכל להמשיך ולהתקיים בבטחה?

לכן "הבכי של רבי שמעון" הוא סמל לכך שהוא בונה מערכות יותר ויותר תחתונות, יורד יותר ויותר למטה, עד למצב שבו באמת ניתן לרדת אל האדם. זה נקרא שהוא יושב ובוכה: כיצד ישתמשו בה, בצורה נכונה או לא. זוהי בנייתה של המערכת המתאמת בין הנשמות השבורות והאור העליון, הנקרא "זוהר".

אף פעם איננו מתייחסים לצדיקים שעליהם מספר הזוהר כאל בני אדם בעולם הזה. גם הפעולות שלהם, "בכי" או "צחוק", אינם מעשים של בני אדם, אלא פעולות של המערכת העליונה.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 09.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
רבי שמעון – אדם בלתי נראה
בכייתו של רשב"י
הכח היחידי, בעל השמות הרבים