קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע דווקא ספר הזוהר, המכניס אותי לג'ונגל אינו ידוע, היכן שאינני מבין מה מתרחש, עוזר לי להתנתק מהשׂכל הגשמי שלי?
תשובתי: פשוט אין לך כל ברירה! אתה נקלע למצב שההיגיון שהורגלת אליו מפסיק לפעול. אז מה עליך לעשות? להיפך, אתה מתחיל לראות שאם תמשיך לעקוב אחר ההיגיון הקודם שלך, זה רק יביא לך נזק.
כאשר אנחנו מתחילים ללמוד משהו מחדש, תמיד רצוי להשאיר מאחור לחלוטין את כל הידע הקודם ולקבל זאת כמו ילד קטן, שמתחיל מדף לבן ונקי. אחר כך אתה כבר יכול לעמת את הידע הזה ולמצוא הקבלות, כך אנחנו לומדים תמיד. ניתן לראות זאת אפילו במדע המודרני, בלימוד חוקי הגנטיקה או הפיזיקה הקוונטית.
עליך להצטייד בגישה חדשה לגמרי, אינך יכול עם העיקרון של ניוטון לגשת לתורת היחסות בפיזיקה. אך אין לך מהיכן לקחת את ההיגיון החדש הזה, רק האור המקיף יכול לתת לך אותו. לכן אין לנו ברירה, אלא רק לצפות לתיקון הזה מלמעלה.
מתוך שיעור על הקדמה לספר הזוהר, 16.02.2010
רשומות קודמות בנושא:
בחזרה הביתה דרך הג'ונגל
להידחף לרוחניות דרך צוואר הבקבוק
העולם הרוחני נמצא מאחורי הסיבוב
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / חוכמת הקבלה על פי בעל הסולם / שכל הפועל
אבל למה ההשתוות לתכונות הבורא מביאה לדבקות עימו? אפשר להבין זאת בעזרת הדוגמה הבאה: בכל פעולה נמצא השכל של מי שעושה את הפעולה הזאת. כמו שבשולחן, למשל, משיגים את השכל של הנגר ואת האומנות שלו, משום שכאשר הנגר עבד, הוא השתמש בשכלו. ולכן זה המסתכל על הפעולה, על השולחן, מגלה את השכל הטמון בשולחן הזה, משום שבזמן העבודה, הפעולה היתה דבוקה בשכל.
לכן כאשר האדם חושב ומתעמק בפעולה של הבורא, הוא משיג את שכל הבורא, את שכלו של עושה הפעולה. ולכן אם האדם השיג את הפעולות שעל ידן הבורא יצר את העולם ואת כל הסדר הקיימים בו, הרי הוא דבק בשכל שיצר אותם. לפיכך האדם הזה דבק בבורא. כמו שנאמר שאדם מגלה את שמותיו של הבורא, כלומר את התגלויות הבורא בבריאה, ובאמצעותן הוא נדבק בבורא.
http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/44278
מקור
http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/31389
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / שכל הפועל
מ"ש שכל אדם מחוייב להשיג שורש נשמתו, פירוש: שתכלית הנרצה והמקווה מהנברא היא הדביקות במידותיו ית', מה הוא רחום וכו'. וענין מידותיו ית', הם הספירות הקדושות כידוע, שז"ס שכל הפועל ומנהג עולמו ומודד להם על ידם השפעתו וטובו יתברך.
אבל צריך להבין למה נקרא זה דביקות בהבורא יתברך, ולכאורה הרי זה לימוד בעלמא. ואבאר דרך משל, אשר בכל פעולה שבעולם מתדבק ונשאר באותה הפעולה אותו שכל הפועל אותה, כמו שבשלחן מושג בחינת שכל של הנגר וחריצותו באומנות זו אם רב או מעט, כי בעת מלאכתו ערך אותה בבחינת שכלו ומידת שכלו, והמסתכל בפעולה וחושב בשכל הטמון בה, הרי הוא בשעת מעשה דבוק בשכל הפועל אותה, דהיינו שמתאחדים ממש.
כי באמת אין מרחק וחתך בין הרוחניים ואפילו כשבאים בגופים מחולקים, אבל השכליים שבהם אי אפשר לתארם בחילוקים כי באיזה סכין תחתוך הרוחני וישאר נבדל. אלא עיקר ההבדל שנמצא ברוחניים הוא בתוארים, פירוש, משובח או מגונה, וגם בהרכבות, כי שכל המחשב בחכמת כוכבים לא ידבוק במחשב חכמת טבעיים, ואפילו באותה חכמה עצמה נמצא הרכבות הרבה, כי אחד מתעלה על חבירו אפילו בחכמה אחת, ורק בזה יבדלו הרוחניים איש מרעהו. אבל כששני חכמים מחשבים בחכמה אחת ושיעור אחד במידת השכלתם, אז ממש מאוחדים המה כי במה יבדלו, ודו"ק.
ולכן כשנמצא אחד מחשב בפעולת חבירו ומשיג את השכל מהחכם הפועל אותה, נמצא ששניהם מדודים בכח ושכל אחד, והמה עתה ממש מאוחדים כמו איש שפגע רעהו האהוב בשוק ומחבקו ומנשקו ואי אפשר לנתק אחד מחבירו מרוב האחדות שביניהם.
http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/31389