כיצד להכיר את "עצמותו"?

שאלה: הבורא נותן לנו הכול, הוא נותן לנו מתרגמים, את המרכזים שלנו, מדוע הוא לא יכול לתת לנו תיקון?

תשובה: הבורא יכול לתת לנו את הכול מלבד את זה שהנברא יכיר אותו, שיהיה כמוהו. מה זאת אומרת שהבורא נותן לנו כנסים, נותן את הארץ הזאת? לשם מה בכלל הוא יצר את הכנסים הללו ואת הארץ הזאת? לשם מה אנחנו צריכים את זה? היינו נשארים בעולם אין סוף והכול בסדר. לשם מה היה צורך לרדת דרך חמישה עולמות לכאן, לעולם הזה, ולחיות כאן בתוך הבעיות האלה ובתוך המצבים האלה? מי בכלל צריך את זה? אם תשאלו את האנשים בעולם, אתם תראו שאף אחד לא רוצה את זה.

למעשה, הדבר היחיד שהבורא יצר על ידי האור זאת נקודה, ויותר כלום. האור נכנס לתוך הנקודה הזאת והתחיל להתקשר אליה. תכונת האור היא השפעה, ותכונת הנקודה היא קבלה. אלה הן שתי תכונות מנוגדות – פלוס ומינוס, כוח מיקרוסקופי של האור, של השפעה, וכוח מיקרוסקופי של קבלה שמנוגד, הפוך להשפעה. ושני הכוחות הללו מתקדמים קדימה.

הבורא לא עשה יותר כלום. הבורא זה משהו באמצע, משהו זר שנקרא "עצמותו" (בעצמו). על מנת להשיג את תכונת "עצמותו", להכיר מיהו בעצמו, עלינו לחבר את שתי התכונות הללו יחד, כדי שתהיינה שוות, דומות, שתכונת הקבלה תהיה שווה לתכונת ההשפעה. כלומר, שתכונת הקבלה תשפיע כמו שמשפיעה תכונת ההשפעה.

כאשר אנחנו משתווים לתכונת ההשפעה, תכונת האור, אז באיזון ביניהן מתחילים להרגיש את הכוח שנקרא "עצמותו", מפני שהוא ברא את שניהם: גם את האור וגם את הרצון. רק שהאור נובע ישירות מ"עצמותו" – זאת תכונתו, שנקראת "יש מיש". והרצון האגואיסטי הוא "יש מאין". אך בכל זאת שניהם יוצאים מהבורא. לכן, ברגע שאנחנו מתחילים להשיג את השתוות הרצון לאור, אנחנו מתחילים דרך ההשתוות ביניהם, ההידמות ביניהם, במידת ההשתוות להרגיש כוח שלישי.

בקבלה זה מתבטא בשלושת הקווים. "קו שמאל", הרצון (אגו), "קו ימין", האור (השפעה) ו"הקו האמצעי", הוא הכוח השלישי שבנוי על ההשתוות ביניהם. אם אני יכול לקחת גם מהרצון וגם מהאור שני חלקים, ולהשוות ביניהם בתוכי כך שיהיו שווים, אז בקו האמצעי אני אגלה את הבורא.

אלה הם חוקי פיזיקה, אין כאן שום דבר אחר. כך גם בכל מדע אנחנו משתמשים בהשוואה כדי למצוא את הגורם השלישי, הערך המוחלט. וכיצד עוד אתם יכולים לקבוע?

על מנת להציג את עצמכם לפני מישהו, עליכם להדגים את שתי התכונות ההפוכות שלכם ומתוך השוואה ביניהן הוא יבין אתכם, יכיר אתכם. רק מתוך השוואה אפשר להבין, למדוד יחסית למשהו, לשקול יחסית לסטנדרט כלשהו.

לכן הבורא נתן לנו הזדמנות להתקיים בין פלוס למינוס. אחרי שמקבלים ממנו את שני הקווים, משווים ביניהם, ואז אנחנו מכירים אותו. וזה מתייחס לכל תחומי החיים, הטכנולוגיה, רק על פי צרכן כלשהו אנחנו יכולים לדבר על המקור. לכן ללא האגו והאור שעובר דרכו, איננו יכולים, בשום פנים ואופן, להרגיש ולהבין עם מי יש לנו עסק.

לכן, לאחר שהבורא ברא "נקודה שחורה" הפוכה לאור, שתי התכונות הללו (הפלוס והמינוס) מתפתחות מעצמן. אין יותר שום דבר. כאן מסתיימת פעולת הבריאה, ומכאן והלאה יש רק התפתחות שנובעת מתוך התכונות ההפוכות שלהן. אין יותר שום התערבות מצד "עצמותו" ("עצמו").

לכן, כל הטבע שלנו כל הזמן מתפתח. מתוך זה אתם יכולים לומר: "אין בורא!". אתה רואה שאין שום דבר בשום מקום, הכול בסדר, הכול מוגדר, בכל מקום קיימים חוקים מדויקים.

אם אתה רוצה למצוא אותו, את הדרגה היותר גבוהה, עליך להתחיל להשוות זאת בתוכך. וכיצד אתה יכול להשוות? רק אם תיכנס לתוך מערכת היחסים בין הפלוס למינוס. וכיצד אפשר להיכנס לתוך המערכת הזאת? רק אם המינוס שלך זהו האגו שלך, והפלוס שלך זאת הקבוצה. רק כך!

והאגו שלך הוא לא סתם רצון לטייל, לשתות, לאכול, לבלות או חוסר רצון לעבוד. לא. זה ההתנגדות להתקרב לחברים בקבוצה. כאן מתחשבים רק באגו הזה. אם אתה מעל האגו הזה משתדל להתחבר עם החברים, אז נוצר הפער, השדה, שבו מתגלה הבורא. מסתבר, שבחיבור עם הקבוצה מתגלה תכונת "עצמותו".

כל אלה הם תנאי וחוקי פיזיקה אלמנטריים, אי אפשר להתחמק. הבעיה היחידה היא שעליי להיות בתוך זה. אבל אנחנו נשתדל!

מתוך שיעור מס' 1 מהכנס בליטא 23.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האם האדם יכול להשיג את מחשבת הבורא
איפה הבורא?
שָם, היכן שאנחנו נפגשים עם הבורא