קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
התפילה היא רצון המופיע בעומק הלב, רצון להיות דומה לבורא, הנותן והאוהב בנאמנות. רק רצון כזה של האדם מורגש על ידי הבורא כתפילה. זאת אומרת, רצון להשתוות הצורה (לדבקות). לכן כל התפילות האגואיסטיות של האנשים, כפי שאנחנו רואים לכל אורך ההיסטוריה של האנושות, אינן מורגשות על ידי הבורא.
כך בנויה המערכת של עולם האצילות (מערכת הקשר של הבורא עם הנברא – הנשמה): או"א (אבא ואמא) מקבלים מ"ן מהמלכות (הנשמה) ונותנים לה את התגובה שלהם בצורת אור התיקון או המילוי, בהתאם למה שהיא מבקשת.
לבקשה כזאת, לתפילה האמיתית, האדם לא מגיע לבד, אלא רק דרך הקבוצה, שבה הוא מנסה להתחבר, כפי שדורשים או"א – לאחד שלם, כמו שהיה לפני שבירת הנשמה, ודרך הלימוד מספרי הקבלה האמיתיים (ספרי בעל הסולם המקוריים). רק אז משפיע עליו כוח עליון מיוחד, הנקרא "אור מקיף". ראה הקדמה לתלמוד עשר הספירות אות קנ"ה.
האור המקיף יוצר באדם את התפילה, שעליה הבורא עונה מיד בכך שהוא מגלה את עצמו לאדם. ההתגלות הזאת של הבורא היא עדות לכך שהאדם, תחת השפעת הגילוי הזה, כבר לא יחטא, לא יפעל באופן אגואיסטי, ולכן מתגלה בפניו העולם העליון.
וזה הכל בתוכנו !
הבורא בתוכנו !
התפילה היא לעצמינו כדי שאנחנו נהיה כבורא = בתכונת ההשפעה
לבקש לא לבקש כלום פרט לנתינה לקבוצה.