כיצד להגיע לדמוקרטיה אמיתית

ניסוי סינגפורי: דיקטטורה נכונה

שאלה: בחודש מרץ השנה נפטר לִי קוּאָן יוּ, אחד היוצרים של "הנס הכלכלי הסינגפורי". במקום ביצתי ריק בקצה מלזיה, שסביבו לא היה כלום חוץ מבסיס צבאי אנגלי, תוך תקופה קצרה של 50 שנה נוסדה המדינה המשגשגת ביותר בעולם. אבל במדינה הזאת אין טיפת דמוקרטיה באותו מובן שאנחנו מבינים זאת במדינות המפותחות. כיצד הצליחה המדינה הזאת, בכך ששמרה על נוקשות ההנהגה וחוקי הדיקטטורה, לעשות את מה שעושות מדינות גדולות כמו אמריקה ואנגליה?

תשובתי: אני לא תופס את הדמוקרטיה באותה צורה בה היא קיימת בכל מקום, שהיא ראויה להיקרא דמוקרטיה. זה לא שלטון של העם, אלא חיקוי שלה: קומץ של אנשים משתלט על כל המשאבים הכלכליים, הפוליטיים, החברתיים והצבאיים ואומרים שיש פה דמוקרטיה והם פועלים בשם העם.

כל עוד אנחנו נמצאים תחת השפעה של האגו הפנימי ללא הכוח האלטרואיסטי של הטבע שמאזן אותו, לא יכולה להיות דמוקרטיה. דמוקרטיה זה מה שנבנה על ניגודיות, על משקל נגד, על איזון בין שני כוחות: חיובי ושלילי, האגו שלנו וכוח ההשפעה והאהבה. קיים כוח של שנאה, דחייה וכוח של משיכה, חיבור, שצריכים להיות באיזון זה עם זה. אם האגו מאוזן על ידי הכוח החיובי, אז הוא לא יכול להיות רע. ולהיפך, אהבה והשפעה ללא האגו יכולים להביא לקיצוניות עוד יותר גרועה, מאשר האגו.

במילים אחרות, אנחנו נבראנו במערכת שנמצאת באיזון של פלוס ומינוס, שביניהם נשאר רק להדליק איזה מתח שנותן את הכיוון הנכון של כל עבודת המערכת. ואם אין את הכוח החיובי או שהוא מינימלי ומתקיים רק בפחד של השמדה, אז אין לנו תנאים לדמוקרטיה, אנחנו "נושרים" מתוך המערכת שבה מתגלים שני הכוחות. ולכן כשאנחנו קיימים רק במערכת האגואיסטית, מה שהכי מתאים לנו זו דיקטטורה נכונה.

ואם במדינה שולט מלך, אז הוא דואג למדינתו, לנתיניו, לא משמיד אותם, והם מחשיבים אותו כגדול! הוא בעל הבית! ואילו במדינה דמוקרטית אין בעל בית. אנחנו נותנים למפלגה שנבחרה לסובב את ההגה שנתיים שלוש, ארבע שנים, ומה אחר כך? מה איכפת לצמרת מה יהיה אחר כך?! אחר כך כבר לא יבחרו בהם מחדש, לכן הם צריכים עכשיו לחטוף כל מה שרק אפשר. לכן הדיקטטורה בסינגפור היא שיטת שלטון נפלאה.

דמוקרטיה בצורה של "סנהדרין"

שאלה: שמעתי שבראש מדינה נכונה צריכים לעמוד מקובלים שיודעים את חוקי הטבע, והם ינהלו אותה למען האינטרסים של כל החברה. מה יימצא ביסודו של הדחף המוסרי של התנהגותם? האם הם לא יהיו מודבקים בווירוס הרכושנות, האם הם לא ירצו להתעשר לאחר שישיגו את השלטון?

תשובתי: יש כזה מושג כמו "סנהדרין" (אסיפה גדולה), כאשר מתאספים 120 חכמים-מקובלים ובכך שמתחברים במעגל, הם דנים בכל השאלות שעומדות על הפרק. יחד עם זאת, הדיון אינו מתבסס על הבדלי הדעות, מה שאופייני לעולם שלנו, שבו נחשב שתוך כדי ויכוח נולדת האמת. אין שום אמת בוויכוח, מפני שמלכתחילה הוא מחזיק אותנו במצב של רמה בהמית ולא יכול להתעלות מעליה. ואילו אנחנו יכולים להתעלות מעל עצמנו, כי ניתן לנהל את המדרגה שלנו רק מדָרגה יותר גבוהה. אנחנו כביכול עולים למצב הבא שלנו, שממנו אפשר לראות איך להגיע אליו.

זה קורה כשבני אדם מתאחדים ביניהם למרות כל חילוקי הדעות לאחד יחיד שלם, ובכך שמשמידים את האגו שלהם כדי להגיע ללב משותף ולשכל משותף. זהו מתח פנימי מיוחד ועבודה מעשית. מתוך מצב של אחדות, ורק בזה שמשלימים זה את זה, הם מתחילים לבוא לדעה משותפת. אבל היא לא מתחברת מהדעות הפרטיות, אלא מורגשת מהאיחוד המשותף. דווקא בצורה כזאת צריכה להתגלות מערכת ההנהגה של המדינה ושל העָם.

כיצד להימנע ממאבק וחילוקי דעות

שאלה: היום מדינות רבות מנסות במידה זו או אחרת לשחזר את הדגם הזה. ניקח לדוגמה את טורקיה, שבה השלטון התרכז בהדרגה בידיו של אדם אחד, או רוסיה, שאפילו לא מסתירה שהיא חיה ומשגשגת הודות לאדם אחד. יש המון דוגמאות אחרות גם במדינות פחות מפותחות. יוצא, שיצירה של כאלה פירמידות שלטון, זו הדרך היחידה שבה יכולה האנושות ללכת? אז איפה אפשר לקחת כאלה אנשים שיספקו דווקא כזאת שיטת ניהול? והרי בסופו של דבר בסינגפור, אשר בהתחלה לא הייתה בה שחיתות, אבל בהדרגה כל מקומות המפתח נתפסו על ידי מקרובים של לִי קוּאָן יוּ. בסופו של דבר נוצרה איזו קאסטה.

תשובתי: ודאי, הדגם הזה אינו יכול להתקיים לנצח במצב האידיאלי, מאחר ומתחיל עניין של שוחד, מאבק על השלטון וכדומה. זמן מה זה יכול להחזיק מעמד על איזה אידיאל, אבל אחר כך הכול מתדרדר לפסים אגואיסטיים רגילים.

שאלה: במה מוגנים המקובלים, כך שלא יגיעו למצב הזה בניהול המדינה?

תשובתי: בזה שהם מתאחדים ביניהם, 120 החכמים הגדולים של העם, נמנעים ממאבק וחילוקי דעות. דווקא בכזה מצב הם מתחילים לדון באיזו שאלה ומתוך האיחוד שלהם מקבלים עליה תשובה. כי האחדות ביניהם היא המטרה הבאה שלהם, שאליה הם צריכים להגיע ולהביא את העם כולו.

שאלה: האם הדיונים במעגלים שמארגנים התלמידים שלך, מהווים העתק קטן של צורת האחדות הזאת?

תשובתי: כן, דיונים בצורת "שולחנות עגולים" מאורגנים לא רק בישראל, אלא בכל רחבי העולם. אנחנו מבצעים בפועל אסיפה, מעגל שיח, של גברים ונשים שמיישמים את האיחוד בכך שמתנתקים מעצמם ומתעלים מעל עצמם. כל אחד משקיע את עצמו באחרים וכולנו משתוקקים להיות שווים לחלוטין, אף אחד מאיתנו בשום אופן לא יותר גדול ולא יותר קטן. אנחנו שואפים למצוא בינינו מערכת מדויקת של איזון פנימי ולעקוב אחריה כך שכולם יהיו שווים, יתכללו זה בזה, כדי שכל אחד ייאבד את עצמו באחדות שלנו ומ"אני" יבוא למצב של "אנחנו", וממצב של "אנחנו" יבוא למצב של "אחד": כאיש אחד בלב אחד.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "שיחות עם מיכאל לייטמן", 1.4.2015