כוח חיצוני

laitman_2010-12-20_0040_w-70.jpg

ניתן לחלק את ההתפתחות שלנו לשני חלקים:

1. כל אותם השלבים הבלתי נמנעים שבהם בני האדם יכולים להרגיע את עצמם באמצעות חיים ופעולות במסגרת העולם שלנו.

2. שלב שבו האדם מבין ששום אמצעי שקיים כאן ברשותו אינו עובד יותר, הוא חייב להשׂיג את השורש.

ואז כל החיצוניות מקבלת חשיבות משנית, כמו שנאמר: "וכי מה אכפת לו לקב"ה למי ששוחט מהצוואר או מי ששוחט מן העורף". במילים אחרות, אין בעולם שלנו פעולות שבאמצעותן אנחנו באמת יכולים להשיג את הבורא. לכן אנחנו צריכים למצוא אמצעי חדש, אחר לגמרי, והוא המאור המחזיר למוטב. הודות לכוח הזה, אנחנו מתחילים לפתח את עצמנו.

כאן קיימת הפרדה מאוד ברורה:

  • או שאנחנו נמצאים בעולם שלנו ומשתמשים בתכונות ובמאפיינים של העולם, מפני שהרצון שלנו נמצא רק כאן ואנחנו רוצים לקבל את מה שקיים פה, וגם מקווים למשהו גדול יותר לאחר המוות.
  • או שאנחנו רוצים לגלות בחיים האלה אמצעי חדש שלא קיים בעולמנו, המאור המחזיר למוטב, כוח חדש מיוחד שמפתח אותנו ומתחיל לגלות בנו רצונות/כלים ומילויים חדשים לגמרי שאין להם שום יחס למה שהיה קודם.

אני חי כאדם בעולם שלנו, עם משפחה, עם עבודה, יחסים הדדיים סוציאליים, עם כל הידע והרגשות שלי, וה"אני" הזה אינו קשור בכלל עם מה שמתעצב תחת השפעת המאור המחזיר למוטב. המאור מפתח נשמה, חלק אלוקה ממעל, דמות אלוקית שאותה אני משיג, בונה בתוכי בכך שמשתתף בתהליך יחד עם המאור. במקרה כזה, מה שהיה קודם נקרא "הדרגה הבהמית" והדבר החדש נקרא "האדם", מפני שהוא דומה לבורא.

זאת הסיבה שלפעולות החיצוניות אין כל חשיבות. רק דבר אחד יכול לעזור לי, משיכת המאור המחזיר למוטב. אין כוח אחר שיעלה אותי מהדרגה הבהמית לדרגת האדם. כאן חייב להיות דווקא הכוח החיצוני, וכל שיטת הקבלה מכוונת רק לזה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 06.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
"מי" ברא "אלה"?
קבלה מעשית
החיים כבריחה מהשאלה על משמעותם

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest