קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אני צריך להשתדל שהלב שלי ייפתח לקראת החברים, וכל הרצונות שלהם לרוחניות, המחשבות, הציפיות, יכנסו ישירות ללב שלי ללא שום התנגדות וביקורת מצידי.
בשביל הכוונה הנכונה צריך כל הזמן לתאר את הבורא במרכז הקבוצה ולקבל את המצב הזה בלב פתוח. כולנו צריכים להתרכז סביב הנקודה הזאת ולרכז עליה את כל המאמצים שלנו.
רק בזה הבחירה החופשית שלנו שאותה אנחנו צריכים לממש. המעמד הזה מסביב לבורא, שנמצא בתוך הקבוצה, דומה למעמד הר סיני. בדיוק כמו שם, דרושות לנו ערבות ותמיכה הדדית, שעל ידיהן אנחנו נוכל להגיע לכוונה קבועה.
ברוחניות שום דבר אינו נמדד לפי כוח כמותי, אלא לפי האיכות. כוונה חזקה, זאת כוונה שאינה נפסקת. כוונה חלשה יכולה להיפסק, אבל כוונה חזקה אינה נפסקת והיא קבועה, ולכן נקראת גבוהה. ודאי שכל הזמן יגיעו כל מיני הפרעות, כלליות ופרטיות, אבל על פני כל ההפרעות אנחנו צריכים לדאוג רק לדבר אחד: לכוונה חזקה כזאת שאינה נפסקת. דווקא בזה אנחנו צריכים לחזק זה את זה, וזוהי הערבות ההדדית שמתממשת.
מכָּוונה קטנה וחלשה חייבים לבוא לכוונה גדולה וחזקה, כלומר מהפסקות קבועות, מאיבוד של ההשתוקקות הרוחנית, אנחנו צריכים לעבור ללב אחד, למרכז הקבוצה, שבו מתגלה הבורא, כדי להתחבר שם כולנו יחד בחיבוק אחד איתו. אנחנו חייבים לעזור זה לזה בערבות הדדית, שבאף אחד מאיתנו לא תיפסק הכוונה. כי בזה הוא קודח חור בדופן הספינה הכללית שלנו, בלב הכללי שלנו. אם אנחנו במאמצים כאלה נתקדם לקראת הכנס, אז ההצלחה מובטחת לנו.
ידיעות קודמות בנושא:
הלב שלי בידיים של החברים
קרב בזירה עם האגו
העלאת המקדם של פעולה מועילה
