כאשר ההחלטה התקבלה

עלינו להגיע למצב בו אנחנו נרגיש את עצמנו בין מצרים לגאולה, ונבין שאם נתאחד, אז יחד נתעלה מעל לטבע העכשווי שלנו ונוכל לברוח מכל המצב הקודם. כל עוד אין הכרת הרע, והאדם עדיין רוצה להישאר במצרים, אין שום טעם לדבר איתו. חיוני מאוד להרגיש לעומק את הגלות בכל המרירות שבה, עם כל הבעיות והייסורים שבתוכה, בכדי סוף כל סוף לקבל החלטה ללכת.

הנקודה שבלב שלנו, "משה", מושכת ומוציאה אותנו מהמצב הנוכחי – קדימה. אז אנחנו מוכנים לקבל את הערבות, אך לא לפני כן. ובמצב הזה מסתגלים באדם יחד הרבה רצונות. מובן מאליו, שנשארים בו עדיין כל ה"מצריים" שלו וגם פרעה, אך כבר מתגלה משה, הבורא, עָם ישראל – כל התכונות של האדם, הישנות, האגואיסטיות והחדשות, האלטרואיסטיות. האדם נמצא בספקות, האם הוא ייצא מהאגואיזם, ממצרים, ואפילו לאחר שיצא, עדיין נשארים בו ספקות לאורך זמן, האם הוא עשה נכון ואולי יותר טוב לחזור, עד שיתקן את כל האגואיזם שלו.

מתוך שיעור על מאמר "הערבות", 17.09.2010

רשומות קודמות בנושא:
אל תחכה שמלמעלה יצלצל השעון…
ללא הגלות לא ניתן לצאת לגאולה