יש במה לקנא

שאלה: במה יקנא אגואיסט שימצא את עצמו בתוך חברת הערבות?

תשובתי: הוא ירגיש שלסובבים אותו יש משהו שאין לו. הם נהנים מהחיים שלהם, מהיחסים ההדדיים שלהם, ואילו לו אין יחסים הדדיים כאלה ולכן הוא אינו נהנה.

בסופו של דבר, מדובר על רצון ותענוג. אם היחס שלך לזולת ישתנה באורח פלא, אתה תרגיש את העולם הנצחי, תרגיש שכדאי לך לחיות, ואתה מקבל מזה פי מיליארד יותר ממה שאתה מקבל בעולם הזה. כל העולם הזה ניזון מהניצוץ שפרץ מהעולם העליון וברא אותו. כל התענוגים כאן הם בסך הכול ניצוץ קטן של האור העליון שאתה מגלה ברוחניות.

אי אפשר להעביר את זה, אבל האדם קולט בהדרגה שמסתתר כאן רווח גדול: אני קורע את האזיקים, אני יוצא מתוך עצמי החוצה, אני אף פעם לא חולה, אני מתעלה מעל החיים והמוות, כולי שקוע באינסופיות, במילוי אינסופי, בשלמות. ולשם כך צריך בסך הכול להשתנות מבפנים ממצב של "לעצמי" למצב של "לאחרים".

למעשה, האדם סובל לא מעט בחיים שלו, אפילו מבלי להיות מודע לכך. כבר התרגלנו למרדף האינסופי, ללחץ, למחויבויות השונות, לפחדים למיניהם. האם אפשר לחיות ללא חששות, ללא הגבלות וללא דאגות? אנחנו לא יודעים מה זה נקרא להיות חופשי, כאשר כל התענוגים לפניך ושום דבר לא מגביל אותך.

אם רק נצליח להראות לאדם את מה שהוא יכול לרכוש בהשוואה לחיים הנוכחיים, הוא בעצמו יראה שהוא נמצא במצב הגרוע ביותר, בעולם הגרוע ביותר. והדלת פתוחה, צריך רק לשנות את תשומת הלב מ"אני" ל"אנחנו".

בסופו של דבר הכול תלוי בהפצה שלנו, ב"תעמולה", כפי שמכנה זאת בעל הסולם.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", 18.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
על רפסודה קטנה
מדינת הערבות ההדדית
הדרך אל הערבות ההדדית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/SEOZe

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest