קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם לפי דעתך ההסכם על הפסקת האש באזור הסכסוך סביב רצועת עזה הוא הסכם מוצלח?
תשובה: אני לא חושב שזו הצלחה גדולה. למעשה, הפסקת האש הזאת הייתה כפויה גם מצידנו וגם מצד החמאס, הרי אף אחד לא היה מעוניין בה. לחמאס זה היה משתלם כדי לחזק את מעמדו, לנו – כדי להשמיד את מחסני התחמושת שלו, ולשני הצדדים זה היה משתלם כדי להשיג מטרות פוליטיות כלשהן, משום שבמשחק מלחמה כזה גדול תמיד מעורבת הפוליטיקה. לכן, נאלצנו להגיע להסכם על ידי כוחות חיצוניים.
אני רואה את זה כהתעללות בשני הצדדים מצד הכוחות החיצוניים הללו, בעיקר אמריקה ואירופה.
שאלה: החמאס מחזק את מעמדו בהתמדה, וישראל מאבדת אותו ומסכימה להפסקת אש משפילה. מה יקרה בהמשך? ובמה זה תלוי??
תשובה: אנחנו אף פעם לא התחזקנו לאחר מלחמות, גם אחרי מלחמת ששת הימים, שגרמה לנו בעיות רבות, במיוחד בחברה הישראלית.
החברה נהייתה גאוותנית, העם השתנה לחלוטין. הניצחון לגמרי קלקל את הישראלים וזה מורגש עד עצם היום הזה. אבל אנחנו משתחררים מזה בהדרגה. בכל פעם אחרי המלחמה אנחנו מאבדים מהמעמד שלנו, כל פעם נסוגים.
העובדה היא, שיש לנו אויב שאנחנו לא יכולים לנצח אותו באמצעים קונבנציונליים. ולא כדאי להתפאר בכך שיש לנו פצצת אטום למקרה הגרוע. אנחנו לעולם לא נהיה מסוגלים להשתמש בה. העולם לא ייתן לנו לעשות זאת, אף אחד לא יאפשר! ואנחנו רואים היום, כיצד אנחנו מצייתים לכל דבר שהעולם אומר לנו, ובמיוחד בכל הנוגע לנשק כזה. כי אנחנו פשוט נהרוס את עצמנו עוד לפני שהפצצה תהרוס מישהו.
כתוצאה מכך, אין לנו דרך להילחם באויבים שלנו שנעשים חכמים יותר, ומוכנים יותר למלחמה איתנו. הם עולים רמה ולומדים כל דבר מהר מאוד: הם בעצמם מייצרים טילים, מארגנים התקפות מאוד רציניות ברשת הווירטואלית, ומפריעים לתפקוד התקין של רשתות המחשבים שלנו. הם באמת מתכוננים לקרב רציני, שהוא נראה בעיניהם ככיבוש של כל האדמות שלנו.
שאלה: כנראה, יש להם מוטיבציה חזקה לכך, כולל "חיים בעולם הבא"?.
תשובה: ראשית, זה משפיע עליהם. בנוסף, הם רואים בישראל את אדמתם, את ארצם, שבה הם צריכים לחיות. זה חלק מהתפיסה האוניברסלית הענקית שלהם של כיבוש העולם, שהאסלאם חייב לכבוש את כל העולם, וכל בני האדם חייבים לנהוג לפי חוקי האסלאם – זו מטרתם.
שאלה: אז, בעצם, אפשר להגדיר את הסכסוך הישראלי-ערבי כסכסוך אידיאולוגי?
תשובה: בהחלט! כאן טמונה הבעיה. לכן, לא ניתן לדבר על שום הסכמים. כל הסכם הוא רק הפוגה כדי להתחמש ושוב לצאת לקרב.
ולישראל אין ברירה. יש לנו שתי אפשרויות: להתאסלם ולהפוך לשטח מוסלמי עם אוכלוסייה מוסלמית, או לעזוב ולעבור למקום אחר, שגם אליו הם יגיעו בכיבוש של כל העולם, שכבה אחר שכבה.
שאלה: אנשים רבים אינם מרוצים מההסכם של הפסקת האש. הסקר גילה כי רוב האזרחים הם בעד המשך הפעילות הצבאית בעזה. הם לא מסכימים עם הפסקת האש ורוצים להשמיד את האויב לחלוטין.
תשובה: צריך להבין איזה סוג של תגובה אנחנו נקבל מטורקיה, איראן, מצרים וכל מדינות הנפט.
גם רוסיה שומרת על אותו הכיוון. היא לא יכולה להרשות לעצמה לשנות את הכיוון משום שחלק מהאוכלוסייה שלה גם מוסלמית. היא קשורה איתם מדרום ובתוך המדינה. לפיכך, רוסיה קשורה בידיים וברגליים, גם אם הייתה רוצה לעשות משהו.
לכן, אנחנו נמצאים במצב, שבו כל העולם כולו יהיה נגדנו.
ואם אנחנו ניכנס לעזה ונתחיל לנקות את השטח, כפי שהם רוצים לעשות לנו עם הטילים שלהם, אנחנו לא רק שלא נקבל תמיכה, אלא תיפתח נגדנו מתקפה דיפלומטית וכלכלית חמורה ביותר, שלא תשאיר לנו שום סיכוי לשרוד.
שאלה: אז, במצב שתיארת, אין מנוס?
תשובה: פתרון טבעי, רגיל אינו קיים. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר עם אויבינו. ואנחנו בעצמנו מבינים היטב שבפעם הבאה יהיה הרבה יותר קשה, כי ירו עלינו מאות ואלפי טילים גם מהצפון: מלבנון, ירדן, סוריה, וגם מכיוון הדרום: מסיני, מאותה רצועת עזה. מכל הצדדים יציפו אותנו באש, ואנחנו לא נוכל להסתתר, לא נוכל לענות על כל זה בעזרת מערכות יירוט נ"א (נגד אוויר), ולא משנה כמה מערכות כאלה יהיו לנו.
באשר למטוסים, זה נשק מיושן לניהול המלחמה. הוא לא עושה שום דבר. אתה רק מסכן את הציוד ואת הטייסים, משום שהיום בקלות ניתן להפציץ את שדות התעופה.
אנחנו פתאום מצאנו את עצמינו במצב שונה לחלוטין. המלחמה שאנחנו מנהלים היא לא מתאימה לאזורנו. אנחנו מנהלים את המלחמה בשיטות מיושנות. ליתר דיוק, אפילו לא מנהלים אותה, אלא פשוט מתכסים. אנחנו מנהלים את פעולות ההגנה: הורסים את מה שצריך לירות עלינו, ומיירטים את מה שכבר עף עלינו. לכן, זה לא מלחמה, זה הגנה.
שאלה: ממשלת ישראל מגדירה את המבצע "עמוד ענן" כניצחון.
תשובה: אני לא לוקח בחשבון את מה שאנשים אומרים, אני רואה את המצב כפי שהוא.
לאף אחד בעולם אין פתרון רציונאלי, אמיתי, לבעיה הזו. זה ברור וידוע לכולם. בכך משוכנעים גם האמריקנים וגם האירופאים.
אין ספק שאם ישראל תמשיך כך, אז לא תישאר לה, לא רק הזכות, אלא גם ההזדמנות להתקיים במצב שבו הפוטנציאל הצבאי והכלכלי של שכנינו הולך וגדל.
בדור אחד, הם התפתחו מנוודים לאנשים מודרניים, עם כלי נשק מודרניים, עם מחשבים מודרניים. וכל זה בזכות ההתנגדות שלנו.
שאלה: אתה הגדרת את הסכסוך הישראלי-ערבי כסכסוך אידיאולוגי. איך אתה רואה את הפתרון לבעיה הזאת?
תשובה: הפתרון הוא פשוט מאוד. אנחנו צריכים להשתמש בנשק היחיד שחיבר אותנו, הגן עלינו ובנה אותנו במשך שנים רבות לפני חורבנו של בית המקדש – זה האיחוד, והערבות ההדדית. אם אנחנו באמת מתחברים על פי העיקרון של "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד", או "כאיש אחד בלב אחד", בכך אנחנו, בניגוד לחברות ולעמים האחרים, בונים את הכוח המיוחד שבוודאות מלאה יכול לשמור ולהגן עלינו.
והכי חשוב – להתחבר על פי השיטה של הערבות ההדדית. זו שיטה לא פשוטה, צריך ללמוד אותה, אך באותם ימים, כשיצאנו מבבל העתיקה, היא בנתה אותנו כעם וכמדינה מאוחדת. היא בנתה מאיתנו את המערכת המאוחדת של האנרגיה שהייתה מסוגלת לתת לעולם את הדתות, המדע, והפילוסופיה.
וכל זה אנחנו יצרנו, כי פעלנו לפי שיטה אשר מוצגת על ידי חכמת הקבלה ונקראת "שיטת הערבות ההדדית". האחדות הכללית של העם מייצרת בתוכו את הכוח המיוחד, ומתגלה רצון משותף שמתחיל לפעול ולחדור לא רק לכל המגזרים בחברה, אלא גם לכל העמים האחרים, לשאר הציביליזציה שלנו.
העובדה היא שהעולם הוא גלובלי וסגור. הוא מקושר בתוך המערכת הפנימית של הכוחות שנמצאים בינינו ומקשרת את כולנו ברשת אחת. וברשת הזאת אנחנו הנקודה המרכזית ביותר באזור המרכזי ביותר. ומכיוון שאנחנו עוד לא מייצרים את הכוח החיובי בעולם, כל האנטישמיות שבעולם היא תמידית.
אנחנו לא מעבירים לעולם את הכוח הטוב, ולכן מרגישים לחץ מכל הצדדים. אם ברצוננו להמשיך להתקיים בעתיד הטוב גם כעם, וגם כמדינה – עלינו לתת לעולם את הטוב שהוא מצפה מאיתנו.
האירועים הטרגיים האלה מתרחשים היום כדי שאנחנו נתחיל לעשות זאת. אני מקווה, שהמצב של הייאוש, חוסר התקווה, שהעם שלנו נמצא בו היום, יעזור לו להבין שדווקא הפתרון הלא הגיוני לכאורה הוא למעשה הפתרון הבלעדי שמציל חיים, והוא מאוד מאוד אמיתי.
מתוך שיחה על המצב בישראל, 22.11.2012
ידיעות קודמות בנושא:
השיטה של החיבור הכולל
על מה לסמוך?
יציאה ממצב ללא מוצא
