קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ליום העצמאות של מדינת ישראל
בעל הסולם, עיתון "האומה": "ובושה להודות שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל, היא אבדת הכרת הלאומיות, היינו הרגש הטבעי ההוא המקשר ומקיים כל אומה ואומה.
ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהיתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות. ועבודה זו קודמת לכל אחרת."
קודם כל, אסור לשכוח, שבעצם, אנחנו לא אומה כמו כל העמים. יסוד העולם הוא "ע' אומות העולם" (שבע פעמים עשר ספירות), שמקורן מ"זעיר אנפין" בעולם ה"אצילות". הוא מקנה ל"מלכות" צורות שונות, ולכן לכל עם יש תכונות אופייניות שהן השתקפות של תכונה כלשהי של הבורא. ובסך הכול, כל האומות ביחד מתחברות לצורת "זעיר אנפין", לצורת הבורא.
אז היכן המקום של ישראל בתוך התמונה הזאת? ישראל זאת הכוונה, ההשתוקקות לזה, החלק המפעיל, ולא יותר מכך. "ישראל", כלומר "ישר-אל" (ישר לבורא), חייבים להביא את כל אומות העולם לצורה הזאת. אלה שיש להם "נקודה שבלב", "ניצוצות" מה"מסך" השבור, הם מבצעים את המשימה הזאת.
פעם, אנחנו היינו עָם מיוחד ושונה מאוד מיתר העמים, עִם יחסים מיוחדים מאוד שהתבססו על העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך", או לפחות העיקרון של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". המסגרת הזאת נוצרה עוד בקבוצת אברהם ושמרה על עצמה, במידה זו או אחרת, עד חורבן בית המקדש. במשך כל התקופה הזאת אנחנו חיינו מעבר ל"מחסום", בהשפעה.
בעיקרון, התנאי של קיום עם ישראל שמאפשר לעבור את ה"מחסום" ולהיכנס לחיים הרוחניים, הוא הקשר ההדדי הטוב. לכן, כשהקשר הזה אבד, אנחנו כבר לא נקראים "ישראל" במובן הרוחני, ולא נמצאים ב"ארץ ישראל", כלומר בתוך הרצון שמשתוקק ישר לבורא (ישר-אל).
נכון להיום, אנחנו חיים בין אומות העולם ששונאים אותנו. וברור מדוע, כי כאשר ה"כלים" נופלים מדרגת ה"אצילות" לדרגת ה"קליפות" (בי"ע דטומאה), הם מוצאים את עצמם תחת "מכבש ההתפתחות" שמחייב אותם כל הזמן להתקדם.
באופן כללי, ישנם "אורות", "ניצוצים" ו"כלים". לכן, ה"כלים" מרגישים את התלות ב"ניצוצים", כלומר באנשים עם "נקודה שבלב" (שזה אנחנו) שבלעדיהם אי אפשר לקבל את האור. וכתוצאה מכך, הם מאמצים מאיתנו את כל מה שאפשר: דת, נימוסים, חוקי המוסר, חוקים שונים, וכולי. ומצד שני, שונאים אותנו מפני שהם לא מקבלים מאיתנו מה שצריך. כי מלכתחילה, בתת ההכרה הם מצפים למשהו אחר.
כך זה יימשך, עד שבפועל נתחיל להראות לאומות העולם שאנחנו מתכוונים ברצינות לממש את תפקידנו. על ידי זה אנחנו נחזור להיות עם ישראל בארץ ישראל ובתפקיד של ישראל כלפי שבעים אומות העולם. כי הם "חומר" הבריאה שצריך להגיע להשתוות עם הבורא.
ובכן, אנחנו בסך הכול "מסך", כוונה, תכונת ה"בינה". והעיקר היא ה"מלכות". לכן, השילוב והשיתוף הנכון בינינו לאומות העולם הוא העיקרון להתקדמותנו לקראת מטרת הבריאה. עָם ישראל לא יכול להתקיים כשלעצמו, ללא אומות העולם. אנחנו חייבים להגיע להדדיות ולתיקון, וזה לא תלוי בעולם, אלא רק במידה שבה אנחנו פועלים בהתאם לתקופה ולתנאים הנוכחיים שחייבים אנחנו לבצע.
מתוך שיעור בנושא "האומה הישראלית", 16.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
ייחודיות העבודה של המתאם הרוחני
ישראל החדשה
כשלא מתחשק לגדול
