דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / יציאה ממבוך היסורים

יציאה ממבוך היסורים

laitman_2009-10_usa_0310_70.jpg

כנס "NOI" העולמי ברומא, שיעור מס' 1

חכמת הקבלה מתגלה לנו מדורי דורות. למעשה זוהי החכמה הראשונה ביותר שהתגלתה על ידי האנושות בתור חכמה על מבנה העולם. אך כפי שהיום כך גם בכל הדורות הקודמים, רוב בני האדם לא היו זקוקים לה, כיוון שהאגו שלנו עדיין היה בהתפתחות.

אנחנו עברנו את כל הגלגולים האלו, בהיותנו מתפתחים מדור לדור והיה לנו טוב כביכול. אנחנו כל הזמן נמשכנו להישגים חדשים, רצינו למלא את עצמנו בתענוגים יותר ויותר גדולים.

חכמת הקבלה דיברה כבר לפני אלפי שנים על כך שהריצה הזאת אחר התענוגים היא רק ריצה אחר המנוע הפנימי העובד בנו והוא לא מספק לנו מילוי אמיתי, כל זה שקרי, אנחנו רק משחקים עם הרצונות שלנו, עם התענוגים הרגעיים, שמיד נעלמים. אז איזו תועלת ישנה מכך?…

אך האנשים לא רצו לשמוע את זה. רק יחידים חשבו על משמעות החיים: בשביל מה כל החיים האלה, המרוץ הזה בין הלידה למוות. הם אלה שפיתחו את חכמת הקבלה יותר ויותר.

הם גילו, שלאמיתו של דבר המשחק הזה שהאגו שלנו, הטבע שלנו, מנהל איתנו, הוא משחק רצחני, שאנחנו נכנסנו למטחנה שטוחנת אותנו, וכל הזמן דוחפת אותנו לפעולות הלא רצויות או על ידי תענוגים, שאין בכוחנו לוותר עליהם או על ידי הייסורים שאנחנו בורחים מהם מתוך חוסר מוצא.

וכך, תחת השפעתם של שני כוחות אלו אני כל הזמן רץ, כחיה קטנה. מכים אותי – אני בורח, כדי להתרחק מהמכה. מראים לי תענוג מסוים – אני רץ אליו. וכך אני מסיים את כל חיי, כשאני ממלא את כל ימיי בריצה הזו.

האנשים האלה, בהיותם מתבוננים בהתפתחות כזו של האנושות חיפשו מוצא מהמרוץ חסר המשמעות הזה, עד שגילו שלכל התהליך הזה יש סוף, שאנחנו לא חיים בזרימה אינסופית של גלגולים, בין שני כוחות – טוב ורע, בריצה נצחית אחר התענוגים ובריחה מהייסורים הלא נגמרים, כשאנחנו מנסים לשפר את חיינו ולהימנע מהרע. הם גילו שבסופו של דבר אנחנו מגיעים לסיומה של התפתחות זו.

הסיום הזה מתרחש בדיוק בימינו, לאחר התפתחות כה ארוכה של החברה האנושית. אנחנו הדור הראשון שלאחר הרבה גלגולים, כתוצאה מההתפתחות של כל הדורות הקודמים, כבר מתחיל להבין מה קורה לו.

אנחנו מתחילים להגיע להכרה שאנחנו הגענו לאיזה שובע, אנשים רבים כבר התייאשו מהריצה הזו. ולמרות שהם לא מודעים לכך שכל חייהם הם רצים אחר תענוגים ובורחים מייסורים, אך הם מרגישים חוסר סיפוק, ושוקעים בדיכאון. אנשים רבים כבר מתחילים להבין, שזה שיגעון ולא חיים: לבוא לעולם הזה למען איזו ריצה, ולאחר מכן לעזוב אותו, כאילו באנו לקאזינו שיחקנו והלכנו, בלי לעשות למעשה דבר, הרי נאלצנו לברוח מהייסורים ולרדוף אחר התענוגים.

מכאן הם מגיעים להבנה, שישנה כנראה סיבה לכך, הרי שום דבר בטבע לא קורה ללא מטרה, הכל מדוד בצורה מדויקת מאוד, בסדר סיבה ומסובב וכנראה כל התהליך הזה מוכתב על ידי חוק ההתפתחות שצריך להביא אותנו למטרה כלשהי.

ולמרות שהתהליך הזה הוא ארוך מאוד ונראה לנו לא הגיוני, לאמיתו של דבר מסתתר בתוכו הגיון פנימי מיוחד: אנחנו צריכים להגיע להכרת הרע הטמון בטבענו, כדי מתוכו להגיע לטוב. ההזדמנות להשיג את הטוב הזה מופיעה עכשיו, אם אנחנו נחיש את הכרת הרע.

לכן התגלתה חכמת הקבלה. כדי שלא נלך כמקודם בדרך ארוכה ומקרית, בלהיזרק בצורה אינסופית מטוב לרע ומרע לטוב, כשאנחנו בכל פעם פוגשים בבעיות, פותרים אותן ובורחים למשהו טוב יותר, אלא שלאחר חיפושים רבים, כשאנחנו כבר התייאשנו מהדרך הקודמת, נרצה לראות, מה מצפה לנו ונתקדם בצורה הכרתית.

לאנשים כאלה מתגלה חכמת הקבלה. מתעוררת בהם הנקודה שבלב, שלא נותנת להם מנוחה והם מגיעים למקום בו הם יכולים לקבל ידיעה כיצד לסלול לעצמם דרך נכונה – לא מפותלת אלא ישרה, לפי חוק הטבע, בהידמות אליו ובשימוש נכון בו.

למעשה, בכך אנחנו לא זוכים לנס, לא מקבלים פרוטקציה, אלא פשוט יודעים את החוק ובמקום להשיג את המטרה בזיגזג, אנחנו הולכים ישירות אליה, אם אנחנו רוצים לקיים את אותו החוק. זוהי באמת דרך קרובה וקלה יותר, אך באותו זמן גם קשה יותר. הרי אנחנו צריכים ללמוד ולממש את החוק הזה על עצמנו במקום שכוחות הטבע ילושו אותנו כבצק, כשהם מעניקים לנו את צורתם. אנחנו צריכים להשתתף בזה בעצמנו, לפסל מעצמנו צורה, הנדרשת על ידי הטבע. אם אנחנו מצליחים בכך, אנחנו מעניקים לעצמנו את אותה הצורה שאנחנו צריכים לקבל בסוף, לאחר שנגיע למטרת הבריאה.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס ברומא, 21.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מהותה של חכמת הקבלה
האגואיזם הגיע לקצה
חוק הפיצוי על תענוג/סבל

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/C8S3U

One comment

  1. לכבוד כבוד הרב לייטמן
    אני מקשיב בהשתוקקות להרצאותייך ולהרצאות תלמידייך יודעי דרכייך על חכמת הקבלה ושוכנעתי יותר מכל ספק בדבר אמיתות הזוהר והצורך לדאוג ולהרחיב את הידע לכל אחד שחווה את התעוררות הניצוץ שבלב ושאלתי אלייך באם זה צו השעה ובעל הסולם כבודו הסיר את מחיצת הברזל בין הזוהר לבין כלל האנושות
    למה אין שיתוף פעולה במשימה חשובה זו בין "קבלה לעם" ובין "המרכז לקבלה" בהפצה המקודשת של תורת הקבלה?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest