קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
היום אנחנו חוקרים את הטבע רק על ידי כוח הקבלה, שמהווה את התכונה הראשונית והעיקרית שלנו. אני שואף לקבל תמיד את מה שטוב עבורי. כך אני חי, כך אני בנוי, כזאת היא צורת החשיבה ההכרתית והתת-הכרתית שלי, ואיני יכול לחשוב אחרת.
כי אותי הולידה ההתפתחות של הטבע הדומם, הצומח והחי. כל החומר שואף למיין ולסווג את עצמו בצורה היעילה ביותר, בכך שמתנגד לכל מה שמסוגל לגרום נזק ושורה במנוחה, בצימוד כמה שיותר בטוח של חלקים. ולכן אני כל הזמן דואג לכך, כיצד לספק לעצמי הכול בצורה הטובה, הבטוחה והנוחה ביותר, ביחס לאחרים.
התכונה הזאת אופיינית לכל החומר, כולל החומר הדומם, ששומר על עצמו באופן פאסיבי. בדרגת הצומח כבר יש שימוש בסביבה: אורגניזמים מפיקים חומרים מועילים מתוך האדמה, צורכים חמצן או פחמן דו חמצני, וכולי.
מתבצע בהם חילוף חומרים והם יודעים כיצד לנצל את הסביבה כדי לגדול על חשבונה. בדרגת החי היצורים גדֵלים לא רק בזכות הסביבה הדוממת, אלא גם בזכות הצומח והחי. בעלי החיים אוכלים צמחים וחיות אחרות.
יחד עם זה, כל האורגניזמים מתפתחים ומתרבים, והכול מתרחש על בסיס הרצון ההתחלתי לשמור על עצמם באופן מרבי, בכך שמתרחקים מהמזיק ומתקרבים למועיל. כל זה, מהותו של הכוח האגואיסטי של קבלה הטמון בכל יצור.
במה שנוגע לאדם, הוא הצליח בתחום הזה יותר מכולם. זה מסב לו תענוג לקחת משאבים מאחרים, אפילו אם הוא אינו זקוק להם, מפני שזה מרומם ומגדיל אותו בהשוואה לסובבים אותו. הוא מסלק, מרחיק את אלה שיכולים לגרום לו נזק ומקרב רק את אלה שיכולים לגרום לו תועלת. הוא לא מעריך את עצמו במסגרות של הסביבה הקרובה, אלא בהשוואה עם כל העולם ועם כל הזמנים.
באופן כזה, האגו האנושי הוא מפותח מאוד. והתפיסה שלו, המבט שלו על העולם טמון בתוך התוכנית הפנימית שלנו. מה שאני לא אתפוס בחושים שלי, אני רואה רק את מה שאני רוצה לראות ולא מה שקורה באמת במציאות.
מה שלא שייך לקיום הגשמי שלי, לרצון לקבל שלי, אני לא שׂם לב לזה. דברים ניטראליים, שאינם מבטיחים לי לא נזק ולא תועלת, אינם נכנסים לשדה הראייה שלי. פשוט איני מסוגל לזהותם.
ההמשך יבוא…
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 308, 02.03.2014
ידיעות קודמות בנושא:
ילדי היקום, חלק 6
ילדי היקום, חלק 5
ילדי היקום, חלק 4
