קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו מתבוננים במערכת השמש, וכמו כן, בכוכבי הלכת שמסתובבים סביב כוכבים אחרים. מה שמעניין הוא, עד כמה מורכבות המערכות הללו שבהן כל החלקים משפיעים זה על זה. במשך אלפי שנים, בהביטם על השמיים, בני האדם מוצאים שם כל מיני סימנים של השפעות כאלה והסימנים האלה נכונים.
לדוגמה, יש לנו מושג קלוש כיצד הירח משפיע עלינו. תופעות מסוימות ידועות לנו, אבל אין ידע של ממש.
באופן כללי, ודאי שכוחות רבים פועלים ומשפיעים עלינו באופן כזה שצריך עוד ללמוד ולחקור אותו. ההשפעה של היקום היא עצומה, אך נסתרת מאיתנו כתוצאה מהמוגבלות העצמית שלנו.
למעשה, שום דבר אינו מוסתר בטבע, אבל הכול תלוי במהות של החוקר. וחבל שאנחנו לא מקדישים להיבט הזה מספיק תשומת לב. אחרת היינו יודעים הרבה יותר על היקום, כולל למשל, על השפעת הירח על רמת האוקיינוס, על האוויר, על המחלות שלנו, וכן הלאה.
אבל לא, האדם נמשך לְמה שהוא יכול אחר כך להשתמש בזה בתעשייה, במלחמה וכדומה. ידע כזה נראה לו כבעל ערך. ואילו גופים שמימיים, קרובים ורחוקים, הם מעבר לשליטתנו ולא מבטיחים שום תועלת, מפני שהם לא מושכים את המוחות והלבבות וגם לא מושכים מספיק משאבי מחקר. בעבר המחקר שלהם הקנה יותר משקל.
אחד מאבני היסוד של היקום הוא חוק המשיכה. מה זה? – אף אחד אינו יודע. הטבע של כוח המשיכה, הסיבה שלו, אינם ידועים לנו.
בכלל, אנחנו אף פעם לא יודעים את הסיבות האמיתיות וחוקרים רק את התוצאות והתופעות שנוצרות. בזה כל המדע שלנו. הוא לא אומר: "למה", אלא אומר: "מה" ו"איך". במילים אחרות, אנחנו לומדים להשתמש בכוחות של היקום, כולל החומר שלו. בטווח הצר שלו אנחנו יודעים לעשות את זה. אבל אנחנו לא משיגים ולא מבינים את הסיבות העיקריות, את הטבע הראשוני של הכוחות האלה.
אבל המהות היא במשהו אחר. המוגבלות שלנו הופכת לבעיה, כאשר אנחנו מגלים, שללא ידיעת המערכת הכללית אנחנו לא יכולים להסתדר אפילו בכדור הארץ הקטן שלנו.
וזה מפליא. בטבע הדומם, הצומח והחי לא מתעוררות שאלות, כגון: "לחיות או לחיות?", "כיצד לחיות?". כל היצורים, באופן אינסטינקטיבי, בצורה אופטימלית מסתדרים בסביבה שלהם, מבלי להשתלט ולמלוך עליה, בזה ששואפים במאמצים מינימליים להשיג תוצאה מרבית. בצורה אגואיסטית כל כך פשוטה הטבע מכיל את הרמות האלה.
אבל האדם אינו מסוגל להסתדר בגישה דומה, הוא שואף לשנות את הסביבה שלו, לשנות את האחרים, ולכן נאלץ ללמוד, לחקור, לגלות, להתקדם קדימה. הדחף הפנימי הזה טמון בטבע שלנו, אנחנו חייבים לספק לעצמנו כמות הכרחית של ידע, אפשרויות ושאר הפוטנציאל.
וחוץ מזה, אנחנו כל כך צמאים לדעת בשביל מה חיים, שאפילו אחדים מאיתנו שוב ושוב מפנים את המבט אל היקום. כי הוא המקור של הלידה שלנו. כדור הארץ, זה התוצאה שלו, העריסה שלנו. אבל למעשה, אנחנו באנו משם, מהחלל, ומשם התחלנו. איך נכיר את עצמנו אם אנחנו לא מכירים את המקור, את הכוחות, את הסיבה שעיצבה את כדור הארץ שלנו וכל מה שעליו, כולל אותנו?
אם היינו עוסקים ברצינות בכיוון הזה, אז היינו לומדים משהו. אבל במקום זה אנחנו מסתכלים למטה, על ה"כדור" הקטן שלנו, בדומה לילדים בארגז חול: מי כאן קיבל יותר, הצליח יותר, ומי פחות… אנחנו מסרבים לקבל פרספקטיבות של התפתחות מחוץ ל"ארגז החול", לא במובן הפלנטרי, אלא במובן הרחב יותר.
ההמשך יבוא…
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 308, 02.03.2014
ידיעות קודמות בנושא:
ילדי היקום, חלק 5
ילדי היקום, חלק 4
ילדי היקום, חלק 3
