דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / יכולת הרזולוציה של הנשמה

יכולת הרזולוציה של הנשמה

כנס בלוס אנג'לס. שיעור מס' 4.

חשוב מאוד לבדוק את עצמך: "מה מדאיג אותי?", כל רגע, שבו אני מרגיש את עצמי חי וקיים, אני מלא בדאגות. אז על מה אני דואג?

האם אני דואג לרווחה שלי, לשלווה, להישגים, לזה שתהיה לי יותר שמחה, שקט ושלווה, ביטחון, מזון, רווחה במשפחה?

או שאני דואג לחברים, כמו אימא לתינוק, בכך שמחפש מה חסר להם ומה כדאי לעשות למענם? האם אני דואג לקבוצה כמו מטפלת נאמנה? כלומר, אני צריך לבדוק לְמה מכוונות הדאגות שלי.

כל הבריאה ירדה במדרגות למטה עד העולם שלנו שבו אנחנו קיימים בצורה הגשמית, במצב הגרוע מכל המצבים. נדמה לנו שאנחנו כביכול מנותקים מהעולם הרוחני, למרות שבעצם אין הדבר כך. לכן העולם הזה נקרא "עולם מדומה".

אנחנו מניחים שאנחנו קיימים בעולם עצום, מלא בהמון עצמים גשמיים. אולם למעשה, זה הכול רוחני, רק שאנחנו לא מזהים ולא מרגישים את זה.

לכן כל כך חשוב לבדוק את עצמי, לְמה אני דואג בכל רגע. להיכנס לעולם הרוחני, זה אומר, להמשיך לדאוג לְמה שהכרחי וחיוני לחיים: אוכל, שינה, בריאות, כספים, יחסים עם אנשים, אבל בתת מודע כל הזמן מטרידה אותי המחשבה, איך לארגן את הקבוצה כדי שהיא תהפוך לשכינה, למקום לגילוי הבורא.

אני צריך להתרגל לכך, כדי לשמוח לדאגה שלי עבור הקבוצה. אם אני מפסיק לדאוג לה, אז אני דואג, למה אין לי דאגה לחברים? זה חייב להפוך להרגל. בעולם שלנו, הרגל נעשה טבע שני.

נניח, שנתנו לי תינוק זר שאין לי כלפיו שום רגשות. אבל אין ברירה, ואני נאלץ לדאוג לו יום אחר יום. אני מתחיל לדאוג לו, הוא הופך להיות חשוב עבורי. בסופו של דבר, אני מתחיל כל הזמן לחשוב עליו. אותו הדבר גם ביחס לקבוצה. מצב כזה אנחנו צריכים להשיג, וזה אפשרי רק הודות לנחישות, לחזרה קבועה אל המחשבות שלי כלפי הקבוצה.

ולאחר כל התוכניות היפות האלה לדאוג לקבוצה, על תמיכתי בה, על המשכת האור לתוכה, על הבורא ועל עשיית נחת רוח לו, איפה שהוא, אני, בתת מודע, צריך כל הזמן לברר לשם מה אני עושה את כל זה. ודאי, שאני מקווה לקבל איזה שכר, אבל איזה בדיוק?

יכול להיות שאני בינתיים לא מסוגל לתאר לעצמי את השכר, ויכול להיות, שאני מבין שאחר כך אני אדרוש עבור היגיעה שלי שליטה, כבוד, התעלות מעל החיים והמוות, משהו מוחשי וחשוב מאוד עבורי. וכאן אני חייב לבדוק מה יותר חשוב לי: שכר עצמי, או יכולת לעשות נחת רוח לחברים ולבורא?

האם אני יכול לוותר על השכר, לפחות על חלק ממנו? ובזה שאני מוותר על השכר, האם אני לא מחליף אותו במשהו אחר: למשל, במקום שליטה, תהילה, רדיפת כבוד.

מה הכוונה, ליהנות לבורא? על ידי אילו אמצעים אני יכול לעשות זאת ובאילו רצונות להרגיש? על ידי מה אני ארגיש שהבורא נהנה ממני? צריך להשתדל לחלק את הרצונות והתפיסה שלי לכמה שיותר חלקים ולראות כיצד לעבוד איתם. ככל שיהיו לי יותר פרמטרים, כך אני אפתח יותר את התפיסה שלי.

זה כמו פיקסלים על מסך המחשב, שקובעים את יכולת הרזולוציה שלו: בסנטימטר מרובע אחד יכולים להיות מאתיים פיקסלים, יכולים להיות אלף ויכולים להיות עשרת אלפים. ככל שיש יותר נקודות, כך התמונה יותר טובה וברורה.

אותו הדבר מתרחש גם עם הרצון שלנו. לכן, ככל שאנחנו מבררים אותם יותר, כך מתקרבים יותר לאמת, לתפיסה האמיתית.

מתוך שיעור מס' 4 בכנס בלוס אנג'לס, 01.11.2014

ידיעות קודמות בנושא:
עבודה דו צדדית
לא לפגוע בקבוצה
תימשך לאהבה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/M5E4j

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest