דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ייסורים שאין בהם צורך

ייסורים שאין בהם צורך

ישנם אנשים שחושבים שניתן להשיג את הבורא על ידי כך שאתה מענה, מייסר את עצמך. אך הבורא לא זקוק לייסורים שלנו, הוא לא שולח לנו אותם. אנחנו מרגישים אותם בגלל שלפי טבע הבריאה, האור והרצון הפוכים זה מזה. וכשהאדם מגלה את ההפכיות הזו הוא צריך להבין, שההרגשה הזאת ניתנת רק כדי שנתעלה מעליה. היא רק סימן שמאפשר לנו להרגיש את ההפכיות שלנו ואת הפירוד שלנו מהבורא.

קודם כל, צריכים להודות על כך שאתה מקבל סימן כזה, ולהתרחק כמה שיותר מהר מההרגשה המרה הזו. הרי בין אם אנחנו רוצים בכך ובין אם לא, בין אם אנחנו מכירים בכך ובין אם לא, בהרגשה הלא נעימה הזאת עצמה אנחנו כבר מאשימים את הבורא – את המקור לכל המתרחש איתנו. ולכן אני מוצא את עצמי נפרד, הפוך ממנו ואני נקרא "רשע".

צריכים להשתוקק רק להרגשות הבהירות, להתקרבות לבורא. ואם האדם מחפש ייסורים, זה מתוך גאווה. הרי הוא חושב שתמורת הייסורים מגיע לו שכר, תשלום, עלייה. זה בא כתוצאה מחוסר ההבנה של כל המערכת של המציאות.

הבורא נקרא "טוב ומטיב" והוא רוצה בטובנו. מטרת הבריאה היא ליהנות, והבורא ברא את הנבראים כדי ליהנותם. ולכן, אם אתה באיזה שהוא רגע הרגשת לפחות משהו לא נעים, צריכים להשתמש בזה להתקדמות ולהצדיק את הבורא על ידי כך שאתה מרגיש את עצמך במצב טוב לחלוטין.

אנחנו לא יכולים לנשק את המקל שמכה אותנו ולאהוב אותו – זה שקר. אם האדם עובד בצורה נכונה, הוא עולה בעזרת הסביבה וסולם הערכים החדש, בזכות כך שבכל פעם הוא מעריך יותר ויותר את תכונת ההשפעה.

הוא מנצל כל רגע שבו קיימת ההזדמנות להתעלות, כלומר, הוא רואה שעדיין לא הגיע להרגשה השלמה של שלמות הטמונה בהשפעה, להרגשת הבורא הטוב בצורה מוחלטת. הוא לא נרגע לרגע, הרי מטרתו היא לעשות נחת רוח לאביו, ולא לדאוג להרגשות הנעימות והלא נעימות של עצמו. הוא כל הזמן מתקדם ומשתמש ברשמים הטובים והלא טובים שלו, כדי לברר מה עוד הוא יכול לשפר כדי להגיע להשפעה.

כך האדם הולך וכל הזמן מתעלה מעל החושך, מעל ההרגשות הלא נעימות שמופיעות בו בכל פעם. הרי הן מצביעות על התרחקותו מהבורא, על חוסר דבקות. ולכן הוא מודה על כל הגילויים האלו – זה הרשעים מתגלים בו, שהוא יכול לנצח אותם, כלומר להתעלות מעליהם לדבקות.

ואז כל הרע הזה שמתגלה יהפוך עבורו לטוב, למתנה. הוא בשמחה יפגוש את החושך, כשהוא הכין את עצמו אליו מראש בסביבה הנכונה. כל רגע שבו יתגלה החושך, בהרגשתו, בהבנתו – הוא יחפש מה עוד נותר בו לא מתוקן.

הוא לא מחפש ייסורים, הוא מחפש את החלקים השחורים בתפיסתו, על מנת לתקנם. הרי הוא כבר מראש הכין את עצמו לתיקון, ולא להתייסר לריק, שזה פשוט טיפשי.

כאן פועל חשבון שונה לחלוטין ביחס לכל האירועים המתרחשים עם האדם בעולם. הוא תופס את הכול רק כאמצעי להתעלות מעל ההפרעות ולהגיע לדבקות. פירושו של דבר, שהוא עולה על הר ה'. בכל דרכו הוא נזהר, שכל הרגשה לא נעימה לא תימשך למעלה מרגע אחד ומייד מתעלה מעליה בזכות הערכתו הגבוהה. הרי האדם תופס אותה כסימן, כטרמפולינה לעלייה, כהזדמנות להצדיק את הבורא, להתעלות מעל ההרגשה הזו בהשפעה.

וזה תלוי בהרגשת חשיבות המטרה, גדלות הבורא. אז הוא יעריך מאוד גם את האמצעים שתמיד מתגלים עבורו בצורה ההפוכה, השלילית, כשהם נותנים לו הזדמנות לבנות מעליהם את עצמו. הוא צריך להפוך אותם ממינוס לפלוס ואז במקום בור עמוק הוא יקים הר גבוה.

מתוך איגרת של בעל הסולם, 11.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
איך להילחם בכבדות?
צעד לקראת
הבורא שולט באהבה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/WjoX0

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest