יחידה צבאית בעלת ייעוד מיוחד

הייתי משווה את העם יהודי ליחידת קומנדו ששלחו אותה למשימה מיוחדת. בדרך, היחידה פוגשת בבעיות שונות. חלק מהלוחמים נכשלים, אחרים מגיעים להישגים טובים יותר, מגלים טוב יותר את המשימה עצמה.

נניח, שלחו אותם לכוכב אחר שהם לא יודעים עליו דבר וכדי לכבוש בסופו של דבר את השטח החדש, עליהם לנתח את המצב ולקבל החלטות.

הקבוצה הזו מתגברת על מכשולים שונים, פורצת דרך ג'ונגל וביצות, חוצה את המדבר, עושה בירורים ביניהם, חווה ריבים וחיבור מחדש. לא פשוט ליחידה הצבאית המובחרת שנשלחה לכבוש את כדוה"א.

אני חושב שדוגמא כזו יכולה לאפיין את הקרב שאנחנו מנהלים, ולהסביר את הגישה המיוחדת, את החשבון המיוחד, עם החברים שנפלו ועם אלה שמושכים אותנו קדימה, מסמנים לנו את הדרך. התהליך מורכב משלבים רבים, זוהי הרפתקה אמיתית, סיפור של גלגולי נשמות שמבצעים פעם אחר פעם את הפקודות שקיבלו, עד שהם מגיעים לשלב המכריע: כשהם מגיעים למקום שאליו היו צריכים להגיע, הם צריכים להתכונן לקרב האחרון.

והכל היה יכול להיות נפלא, אם הכל היה כמו בספר הרפתקה, ואז בדומה למגלי היבשות החדשות, לאחר מסע דרך אוקיינוס, היינו נלחמים עם תושבי המקום, כובשים אותם, עושים איתם הסכמים וכדומה.

אך אנחנו עורכים מלחמה אחרת. מלחמה פנימית ולא חיצונית. אנחנו לא יכולים לתת לאהבה העצמית להתפרע ובשורות אגואיסטיות מאוחדות להסתער על האויב החיצון. אנחנו לא יכולים להפעיל את כל היצרים הטבעיים שלנו: את הקנאה, את השנאה, את התאווה, את הגאווה ואת אהבת השליטה כדי לרכוש את הניצחון בכוח. כאן מתרחש תהליך הפוך לחלוטין: כולנו יחד צריכים להצליח במלחמה הפנימית.

כל הזמן נדמה לנו שצריך לנצח את האויב החיצוני. אך בפועל, זהו רק משחק הדמיון. אם ננצח את עצמנו, האויב החיצוני ייעלם אך בינתיים אנחנו מוכרחים להיאבק גם עימו, כדי להרוויח זמן. הרי כל עוד אנחנו נמצא במצב הלא מתוקן שכתוצאה ממנו נוצר מושג הזמן, אז אנחנו מוכרחים לפעול גם ברמה הגשמית, כדי לפנות לעצמנו מקום וזמן לפעולה רוחנית.

לכן אנחנו נמצאים בעולם שכולו מחולק לשניים: חלקו האחד גשמי והשני רוחני. בהתאם לכך אנחנו צריכים להתייחס לחברים: חלק מהם משתתפים איתנו בקרבות הגשמיים וחלק אחר ברוחניים. גם אלה וגם אחרים מכניסים חלק חשוב למלחמה הגדולה הזו, שמטרתה להגיע לגמר התיקון.

כפי שכתב בעל הסולם, חברים רבים נופלים בדרך ורבים עוד ייפלו בשדה הקרב, גם הפנימי וגם החיצוני, אך בגדול הם כולם נתנו את חייהם למסע אל מטרת הבריאה ולכן הנשמות שלהם מתגלגלות ושוב חוזרות לשורות, עד שכולם ייתקנו ויגיעו לאיחוד ולדבקות.

ובנוגע אלינו, אנחנו צריכים תמיד להסתכל לא אל העבר, אלא אל העתיד ולהשתדל לנהל קרבות פנימיים, ובזכות זה פעולות קרב חיצוניות יצטמצמו בצורה המקסימאלית.

מתוך שיעור בנושא "האומה הישראלית", 09.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
חייזרים
מקום מיוחד על מפת האנושות
ממלחמות לשלום