דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / חגים ומועדים / יום כיפור באור הקבלה

יום כיפור באור הקבלה

תוכנית מיוחדת לקראת יום הכיפורים, 07.10.2011

צפה/האזן לתוכנית:

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו

להלן קטעי המקור שעליהם התבססה התוכנית:

עניין יום כיפור

1. "מדוע אינו מכפר ראש השנה, אלא דווקא יום כיפור. ויש לומר שעל ידי התפלות של ראש השנה, רואים את האמת, איך שיש לאדם עונות, אז יכול לבקש כפרה על העונות. לכן יום כיפור הוא אחר ראש השנה".

כתבי הרב"ש, כרך ג', דרגות הסולם, מאמר "ענין יום כיפור"

הכרת הרע

2. "תחילת עבודתו היא הכרת הרע, היינו… שירגיש עד כמה הוא רע, הרצון לקבל. וידיעה זו, שהרצון לקבל נקרא "רע", רק הבורא יכול לתת לו להרגיש, וזה נקרא, שע"י התורה האדם יכול להגיע לידי הכרת הרע, שפירוש, להכיר עד כמה שהרצון לקבל הוא רע".

כתבי הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "קדושה וטהרה בעבודה"

המאור שבה מחזירו למוטב

3. "נולד בו הצורך, שהוא נצרך לסיוע מהבורא. ועזרתו יתברך הוא ע"י תורה, כי המאור שבה מחזירו למוטב, כלומר שמקבל כלים דהשפעה".

כתבי הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מהו הייסוד שהקדושה נבנית עליו"

מצב תפילה שלמה

4. "אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה".

כתבי בעל הסולם, אגרת נ"ז

תשובה

5. "ענין התשובה נקרא שהאדם צריך לחזור למקורו. היינו היות שעיקר הבריאה הנקרא אדם, הוא הרצון לקבל, והבורא הוא המשפיע, והאדם כששב למקורו, נקרא תשובה. והיכי דמי תשובה, כמו שאומר הרמב"ם, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד". והעדות הזה מתגלה בהאדם רק לאחר שעשה תשובה, אז הוא משיג את נועם העליון, היינו שה' יתברך משרה שכינתו עליו. האדם ששב, היינו שזוכה לדביקות".

כתבי הרב"ש, כרך ב', אגרת י"ד

סליחה

6. "מטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה".

כתבי הרב"ש, כרך א', מאמר "הכנה לסליחות מהו"

כתיבה וחתימה טובה

7. "בעבודת ה' נקרא כתיבה שחור על גבי לבן, היינו מה שהאדם עוסק בתורה ומצוות נקרא שהוא כותב על לוח לבו…ורוצים שהכתיבה תהיה לטובה, היינו מעשים טובים. והחתימה, היא הכוונה המעידה על עצם המכתב…נמצא, שהכתיבה, היינו המצוות ומעשים טובים, זה נקרא כתיבה טובה, היינו שיכול להיות להיפך, שעושה מעשים רעים חס ושלום…ואחר כך בא ענין של הכוונה, הנקרא לכוון שהכל יהיה לשם שמים. כי בלי תשומת לב, עוד לא ידע האדם לשם מי ולצורך מי הוא מקיים תורה ומצוות, יכול להיות שכל כוונתו היא שלא לשם שמים. לכן אומרים, "כתיבה וחתימה טובה", היינו מקודם צריך להיות מעשה, המכונה "גוף", ואחר כך כוונה הנקראת "נשמה".

כתבי הרב"ש, כרך ג', דרגות הסולם, מאמר "כתיבה וחתימה טובה"

יונה שירד לספינה

8. "פא) יונה שירד לאוניה, זה הוא הנשמה של האדם, שיורדת לעולם הזה, להיות בגופו של אדם. נקראת יונה, משום שאחר שנשתתפה בגוף, אז היא יונה בעולם הזה, שהיא מרומה מהגוף שמְאַנֶּה אותה, כמו שכתוב, ולא תונו איש את עמיתו. ואז הולך האדם בעולם הזה כאוניה בים הגדול החושבת להישבר. כמו שכתוב, והאוניה חישבה להישבר.
פב) כשהאדם בעולם הזה חוטא וחושב שהוא ברח מאדונו, כי אדונו אינו משגיח בעולם הזה, אז מטיל הקב"ה רוח סערה חזקה, שזה גזירת הדין, העומד תמיד לפני הקב"ה, ומבקשת מלפניו דין על האדם. ורוח סערה מגיע אל האוניה, והזכיר עוונותיו של האדם לתפוש אותו.
פג) כיוון שנתפש האדם ע"י סערה בבית חוֹליו, כתוב, ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם. אע"פ שהאדם בבית חוֹליו, אין הנשמה מתעוררת לשוב לפני אדונה לפדות עוונותיו. כתוב, ויקרב אליו רב החובל. רב החובל זהו יצר הטוב, שמנהיג הכל. ויאמר לו, מה לך נרדם, קום קרא אל אלקיך. אין השעה לנום, כי מעלים אותך לדין על כל מה שעשית בעולם הזה, שוב מעוונותיך".

זוהר לעם, פרשת ויקהל

הפצת חכמת הקבלה בכל העולם

9. "הפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלקים בקרב ישראל".

בעל הסולם, מאמר "שופר של משיח"

גילוי הקבלה לכל העמים הוא תנאי לגאולה השלמה

10. "ותבין רמזים האלו, שאין ענין השופר הזה, רק גילוי חכמת הנסתר בהמון גדול, שהוא תנאי מוקדם ומחוייב לבא בטרם הגאולה השלימה.
ולזאת יעידו הספרים, שכבר נגלו על ידי בחכמה הזאת, שדברים העומדים ברומו של עולם נפרשו לעיני כל כמו שמלה, שזהו עדות נאמנה שאנו מצויים כבר על סף הגאולה, וכבר נשמע קול השופר הגדול, אם לא במרחקים, כי עדיין קול דממה דקה ישמע".

בעל הסולם, מאמר "שופר של משיח"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/dgMYB

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest