דף הבית / קבלה ומדע / חושבים מדע / יום הולדת של פרויד

יום הולדת של פרויד

הערה: 160 שנה חלפו מיום הולדתו של זיגמונד פרויד. במאה ה – 19 נולדו יהודים גדולים שהפכו את העולם, אלה הם זיגמונד פרויד, מרקס ואיינשטיין.

התייחסותי: המחצית השנייה של המאה ה – 19 זוהי תקופת תור הזהב של אירופה, תקופה מלאה בפריחה של כל האנושות! אבל לאחר המהפכה ברוסיה, לאחר מלחמת העולם הראשונה והשנייה החלה אופוזיציה והתנגדות של מדינות ובמקום גילויים מדעיים ופסיכולוגיים, במקום תובנות תרבותיות הטכנולוגיה החלה לעבוד למען מלחמה, השמדה, שעבוד וכדומה. בסופו של דבר הכול התגלה כתופעת ניכור מלא של האנושות מעצמה. והיום אנחנו "קוצרים את הפירות" הללו, אנו שוקעים שוב במצבים סבוכים. בהשוואה למאה ה- 19 המאה ה – 21 שלנו בוודאי מפסידה בכל!

שאלה: כיצד אתה מתייחס לפסיכואנליזה שמייסדה היה זיגמונד פרויד?

תשובתי: אלה ניסיונות נהדרים לעשות בירורים בעולם הפנימי של האדם, למרות שהם בוודאי מקוטעים ולא מבוססים על מחקרים פנימיים מדוייקים, מפני ש"פסיכו", כלומר הנשמה, מצד אחד לא שייכת למדע. מצד שני, היא מנהלת את כל הפעולות של האדם, את כל המחשבות שלו, את כל מה שניצב מאחורי היחסים שלנו כלפי עצמנו, כלפי העולם. היא עומדת מאחורי כל החישובים שלנו: כיצד להתנהג, כיצד להתייחס זה אל זה, כיצד לקלוט אותות מבחוץ, כיצד לשלוח אותות מבפנים. לכן נצפתה קפיצה גדולה בתחום זה כדי לפתור שאלות שהאדם חייב לדעת כמו: מה מנהל אותו, אילו אינסטינקטים ודחפים פנימיים, תנועות, אילו יחסים יש לו עם ההורים, עם הקרובים, עם עצמו, עם הבורא! ומכל אלה ליצור בסיס להבנה מה מניע את האדם.

בעיקרון, האדם זקוק מאוד לפסיכולוגיה! במיוחד בזמנינו, כאשר אנחנו נמצאים בקשר תמידי זה עם זה. אבל הפסיכולוגיה לא יכולה להיות מדע. אנחנו לא יכולים להישען עליה, לא יכולים להביא אותה לכלל מערכת. בסופו של דבר לא יצא מזה כלום, למרות שהפסיכולוגיה המטריאליסטית עשתה עבודה גדולה מאוד. היא הוציאה את האדם מדימויים מקוטעים וסבוכים על עצמו, על הבורא, על הדת, על תת המודע ועל חוסר מודעות. ובכל זאת היא "נפטרה" בהצלחה.

כאן חכמת הקבלה הכרחית עבורנו, מפני שרק היא עוסקת בחקר הנשמה, לשם נכנסת גם הנשמה הבהמית שלנו, שבה אנחנו עובדים בהימצאנו בעולם הזה. לכן פרויד עשה את המעשה הגדול שלו ויש לו חסידים טובים.

הערה: הייתי רוצה לקרוא כמה אמרות-כנף של פרויד, כדי שתגיב עליהן. הוא כתב : "אנחנו לא בוחרים במקרה זה את זה. אנחנו פוגשים רק את אלה שכבר קיימים בתת המודע שלנו".

תגובתי: כמובן! מפני שאחרת אנחנו לא רואים אחרים, אנחנו רואים ומגיבים רק לְמה, שכבר הוכן בנו מראש.

שאלה: כך אנחנו גם בוחרים בן/בת זוג?

תשובתי: כן! כל זה כבר רשום מראש.

הערה: "המשימה לעשות את האדם מאושר לא נכללה בתוכנית בריאת העולם".

תגובתי: לעשות את האדם מאושר במובן האגואיסטי, כפי שאנחנו מתארים את זה לעצמנו בעולם שלנו, לא, בשום אופן! להיפך, המשימה של הבורא היא להראות לאדם שהוא נמצא בעולם "אומלל" כדי לדחוף אותו לכך שיעלה את עצמו עד לדרגה של האושר האמיתי.

הערה: "אנחנו נכנסים לעולם בודדים ואנחנו עוזבים אותו בודדים".

תגובתי: האמת הנדושה הזאת מובנת לכולם. יחד עם זאת אינני חושב שאנחנו נכנסים לעולם בודדים, מפני שבאופן טבעי אנחנו קשורים לאותו גוף שממנו אנחנו נולדים, אבל אנחנו עוזבים את העולם בודדים לחלוטין. כבר בגיל הזיקנה, לפני המוות, אנחנו מרגישים תלושים ומנותקים לגמרי מאחרים.

שאלה: ואם נניח, האדם החל ללמוד את חכמת הקבלה?

תשובתי: חכמת הקבלה, להיפך, מצמידה את האדם עם כל הבריאה, עם כל הנשמות שהיו שנמצאים עכשיו ושיהיו בעתיד, למעלה מהכול, למעלה מהזמן! כאן הכול אחרת לחלוטין, לא לפי משנתו של פרויד.

הערה: "אתה לא מפסיק לחפש כוחות וביטחון מבחוץ, אבל אתה צריך לחפשם בתוכך. שם הם היו תמיד".

תגובתי: באדם אין שום כוח, יש לו רק כוח אגואיסטי קטנטן, שבעזרתו עליו להבין שהוא חסר כוחות לחלוטין והוא יכול לקבל כוחות נכונים רק מהבורא. מהבורא הוא מקבל גם את הכוח הנוקשה, האגואיסטי החשוך וגם את הכוח האלטרואיסטי הבהיר והגדול. בעזרתם, כמו על שתי רגליים הוא עולה בסולם, הוא עולה למעלה למצב של אושר מוחלט, שבו שני הכוחות ההפוכים הללו מתחברים יחד ויוצרים את הנשמה שלו.

הערה: "ההמונים מעולם לא ידעו את צימאון האמת. הם דורשים אשליות שבלעדיהן הם לא יכולים לחיות".

תגובתי: זה נכון. אבל האשליות הללו צריכות להתחלף בגילוי האמת. אולם, האמת לא תתגלה על ידי ההמונים, אלא על ידי מנהיגים רוחניים, אצולה רוחנית שנמצאת למעלה מהם. ההמונים פשוט ייצמדו אליהם ויהיו ניזונים מהם כדי להשיג אמיתות רוחניות, אבל בצורה פאסיבית, כמו ראש וגוף של נברא רוחני אחד. כך היה ביהודה עוד לפני חורבן בית המקדש ועכשיו אנחנו חוזרים לזה.

הערה: וודאי תסכים עם האמירה ש"לכל אדם יש רצונות, שעליהם הוא לא מודיע לאחרים, ורצונות, שעליהם הוא לא מתוודה אפילו בפני עצמו".

תגובתי: יכול להיות, אבל לא אצל מקובל. מקובל עולה למעלה מהקנאה, מעל לעלבונות והעיקר, למעלה מבושה. ברגע שהוא מתחיל להבין שהכל בתוכו נברא על ידי הבורא והוא עצמו, "בובה" ריקה, שהבורא מנהל אותה, אז הוא כבר לא משייך לעצמו שום אינסטינקטים, מחשבות, תנועות, ואפילו את המעשים הנבזיים ביותר. לכן, אם הוא עובד בתוך עצמו, הוא יוכל לומר בבירור שהכל בתוכו מגיע מהבורא, וגם זה שהוא נוהג היום בצורה נכונה, גם מגיע ממנו. לכן אין בנו שום דבר אישי, שום דבר! אם האדם איננו מקובל, אז בוודאי שתמיד יש לו מה להסתיר, הוא לא יכול להיפטר מהרגשת הבושה, מביקורת עצמית וכולי. אבל אם הוא משייך הכל לבורא, אז באותה נקודה שבה הוא מתמזג איתו, הוא הופך להיות כעובר ברחם אִמו ולא מבין מה בכלל יש לו להסתיר, אם כל זה, זו הבריאה.

הערה: יוצא, שאם הכל נובע מהבורא, אז אפשר להצדיק כך הכול.

תגובתי: תחילה צריך להשיג קשר ישיר עם הבורא, ואז כבר להצדיק מתוך המצב הזה.

הערה: "אופייני לאדם מעל לכל להעריך ולרצות  את מה שהוא לא יכול להשיג".

תגובתי : בוודאי, מפני שבמסגרות של העולם שלנו, איננו יכולים להשיג את כל מה שהיינו רוצים, אני לא צייר, לא סופר, לא מחזאי, לא מדען גדול, לא מיליארדר. באופן כללי, אני לא זה ולא זה ולא זה. לכן בעולם הזה קיימות הרבה מאוד הגבלות על מימוש ה"אני" שלי. לאדם הרי ניתנה אפשרות ליציאה לעולם העליון, לעולם של חכמת הקבלה. שם הוא יכול להשיג עולם אינסוף, שבו הוא יתחיל לקבל את כל הרצונות הגדולים שקיימים בבריאה ולמלא אותם. לכן חכמת הקבלה נקראת חכמה של מילוי.

הערה: "האדם אף פעם לא מסרב לשום דבר, הוא פשוט מחליף תענוג אחד בתענוג אחר".

תגובתי: זה לגמרי נכון. אותו דבר מתקיים גם בחכמת הקבלה. אנחנו מחליפים תענוגים קטנים, זמניים וחסרי משמעות של העולם שלנו בתענוג אחד נצחי, אינסופי, מוחלט ושלם של העולם העליון.

הערה: "לפני שאתה מאבחן אצלך דיכאון והערכה עצמית נמוכה, תוודא שאינך מוקף באידיוטים".

תשובתי: האדם תמיד מעריך את עצמו ביחס לאחרים. אבל זה לא מספיק. היום אנחנו קיימים בעולם כזה שבו מתחילים להרגיש דיכאון גדול, אפילו מבלי להביט באחרים. האדם כבר לא נמדד ביחס לסובבים, אלא ביחס למדרגה הבאה, שאליה אנחנו צריכים לעלות. לכן לא מספיק לאדם להשוות את עצמו עם הסובבים. מה אכפת לו אם הם סובלים או לא? ואני?!

במקרה הזה ה"אני" שלי יוצא מהחברה הכללית, בכך שהוא דורש את המימוש האישי והמיוחד שלו. כאן כבר לא יעזור לי להסתכל, בקרב אילו "אידיוטים" אני נמצא. יש לי דיכאון לא בגללם, אלא בגלל שבתוכי מופיע רצון אמיתי לעלות למדרגה הבאה, לא לממש את עצמי עם הסובבים, אלא עם הבורא, עם המדרגה העליונה, להשיג משמעות אמיתית לקיום ולממש את עצמי בדרגת נצחיות, אינסופיות, שלמות! הרצון הזה טמון בנו! לכן העולם שוקע היום בכזה דיכאון. לכן, העצה של פרויד כבר אינה פועלת.

מתוך תוכנית טלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 8.5.2016

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/SrRDe

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest