טיפת דבק בשביל משפחה חזקה

השלב הראשון של העבודה, זה בנייה של הדמות הפנימית של השותף כמתאם ליחסים במשפחה. בשביל זה בני הזוג עוברים סדנה, שבה הם כאילו מכירים בפעם הראשונה (בלי קשר למספר השנים שהם חיו ביחד). כל אחד מהם מדבר על בן הזוג כאילו הוא צופה מהצד, בגוף שלישי.

אחרי שמציגים מגיע השלב השני: "התכללות". קודם כל, אנחנו בנינו שתי דמויות חיצוניות: דמות שלי ושל אשתי, והעמדנו אותן אחת מול השנייה. ועכשיו אנחנו צריכים להתחיל לקרב את הדמויות האלה אחת לשנייה. אני צריך לקבל את הדמות של אשתי כחשובה ביותר, ואת הדמות שלי כמתלבשת עליה (כמו שבעולמות הרוחניים ה"פרצוף" התחתון מתלבש בעליון). והיא צריכה לעשות את אותו הדבר כלפיי.

זה מתבטא בכך, שעכשיו אני דואג לדמות שלה, כמו אימא לילד היקר לה יותר מעצמה. כאן אפשר להיזכר בשני כללים: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", וגם: "ואהבת לרעך כמוך". הם מתארים את שני השלבים של ההתכללות שלי עם הדמות שלה.

בשלב הראשון הדמות שלה הופכת להיות כל כך יקרה עבורי, שאני לא יכול לפגוע בה ("אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"), אני כל הזמן שומר שהיא לא תיפגע ממני. ואז מגיעה האהבה לזולת, זאת אומרת, כל מה שאני עושה, אני עושה רק לתועלת שלה. אבל כל זה מתרחש בדמויות, על המודל שכל אחד מאיתנו בנה בתוך עצמו. אחרי זה, זה יהפוך לחשבון רוחני, "צמצום", עבודה עם ה"מסך ואור חוזר".

אני פועל דרך הדמות שלי להתקשר לאשתי כדי להתחבר איתה ולמלא את כל הרצונות שלה. והיא עושה את אותו הדבר כלפיי, ובתוך ההשפעה ההדדית הזאת באה האהבה, החיבור, דכר ונוקבא.

ואני מעמיד את התכונות שלי כנגד הרצונות והציפיות ממני, והיא עושה את אותו הדבר כלפיי, וזה אומר שאנחנו נמצאים בזיווג.

קודם כל אנחנו מתארים את הדמויות זה לזו, חוקרים אותן, מבררים. אחרי שעשינו את זה וכל אחד מבין טוב את עצמו ואת בן הזוג, אני צריך לראות איך אני יכול לכלול בתוכי את הדמות של אשתי. הרי אם הבנתי אותה, זה עדיין לא אומר שאני כולל אותה בתוכי. עכשיו אני צריך לקרב אותה אליי.

ואנחנו צריכים לעשות את זה בצורה הדדית. מאותה נקודת החיבור שאתם קבעתם שהיא המטרה, איך כל אחד נכלל בשני. זה אומר, שאנחנו מתחלפים בדמויות: הדמות של אשתי נכנסת בי, והדמות שלי נכנסת בה. זאת אומרת, אני מתחיל לדאוג לדמות שלה, משתדל למלא את כל צפונות ליבה והיא עושה אותו הדבר כלפיי.

זו כבר התכללות הדדית שחייבת להמשיך בשלבים: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ו"ואהבת לרעך כמוך", למצב שאתם מרגישים שנוצר כאן משהו משותף, אחד, מאוחד. באיחוד הזה אתם צריכים להרגיש את הכוח העליון. אפשר לקרוא לו הכוח המשותף של הטבע, טיפת האיחוד, חיבור, כמו טיפת דבק, נוצר איזה כוח חדש שמכניס חיים לתוך הזוגיות שלכם.

הכוח החדש הזה שמדביק אותנו הוא כמו טיפת דבק, והוא יהיה המרכז של המשפחה שלנו. בזכותו אנחנו חוזרים לזה, שהופכים להיות אדם אחד.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 36, 16.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
שני מלאכים שצופים בחיים הארציים 
"ההיכרות הראשונה" אחרי עשר שנים של חיים משותפים
המתאם של היחסים המשפחתיים