טיפשים וחכמים

זוהר: פרשת בהעלותך, סעיף ס"ב: כעין זה היא התורה. יש לה גוף, והוא מצוות התורה, הנקראות גופי התורה. גוף הזה מתלבש בלבושים, שהם סיפורים של עולם הזה. הטפשים שבעולם, אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפור התורה. ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש תחת לבוש ההוא. אלו שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף, שהוא תחת הלבוש ההוא. החכמים, עבדי המלך העליון, אותם שעמדו בהר סיני, אינם מסתכלים אלא בנשמה שבתורה, שהוא עיקר הכל, תורה ממש. ולעתיד לבוא, עתידים להסתכל בנשמה של נשמה שבתורה.

מדובר כאן על המתרחש בפנימיותו של האדם. אנחנו – טיפשים, ואנחנו – חכמים, והכל תלוי באיזה מצב אנחנו נמצאים. ברגע שמתגלה בנו עביות גדולה – ואנחנו נופלים. אם אנחנו יכולים להתגבר על העביות שהתגלתה, ע"י בניית המסך מעליה, סימן שאנחנו הופכים ליותר זכים, מתוקנים ויכולים לחדור פנימה.

כך גם בעולמינו: ישנם אנשים טיפשים, וישנם חכמים. מה הכוונה ב"טיפשים"? הרצון ליהנות שלהם – קטן, ולכן הם לא התפתחו, ולכן אינם חודרים ל"גוף" התורה, הלבושים מספיקים להם, הסיפורים של העולם הזה. הרצון שלהם אינו דורש, אינו מחייב, אינו מכריח אותם לגלות את המהות הפנימית של הסיפור. אם הרצון בבני האדם גדל, הם מתחילים לשאול יותר. כאשר הרצון בכל אחד מבני האדם מתחיל לראות את עצמו כחלק מהרצון הגלובלי, כלומר מתגלה לו המערכת של הקשר בינינו, אנחנו מתחילים לשאול את עצמינו שאלות על מטרת החיים שלנו, על השליחות שלנו. אנחנו כבר יכולים להפנים, להבין ולראות שכולנו תלויים זה בזה, וחייבים להתחבר יחד. הכל תלוי בעומק של הרצון ליהנות המתגלה בנו, האגו שלנו, שבעזרתו אנחנו עוברים מלבושים חיצוניים לתוכן יותר פנימי של התורה.

לכן האדם חייב לשאוף לאלץ את עצמו כמה שיותר לחיבור עם אחרים. ואז בעזרת הקבוצה הוא יקבל כוח אור גדול, המחזיר למוטב. בהתאם לכך יתגלה לו רצון ליהנות עמוק יותר, הוא יוכל לחדור לתוכו ולגלות מאחורי הלבושים החיצוניים את המהות הפנימית.

בכל אחד מאיתנו ישנם גם טיפשים וגם חכמים. לכן צריך לבדוק שיהיו בנו כוחות לעסוק ברבדים העמוקים ביותר של הרצון ליהנות. כי הרי גילוי התורה מתרחש ברצון ליהנות המתוקן, בהתאם לכוחו ולעביות שלו. ואז העביות של הרצון הופכת לזכות.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
העיקר הוא עבודת הבורא
הסיבה לכל הגלויות
אין קדושה בעולמינו