דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / טווח ביטחון מהתמוטטות עתידית

טווח ביטחון מהתמוטטות עתידית

שאלה: האם העקשנות שלי שווה הרבה? אם הכול תלוי בבורא ומחר הוא יכול לזרוק אותי מהדרך, אז מה כאן העבודה שלי?

תשובתי: זה לא חשוב אם הבורא זורק אותי או לא, אני חייב לגלות עקשנות, אני צריך לדאוג מראש שאפילו כשאני מרגיש שהבורא כאילו זורק אותי, אני בכל זאת לא אלך. אני מקבל כזאת תמיכה מהסביבה שתאפשר לי להישאר ולא לברוח.

וככל שאנחנו נתקדם, כך הבורא ידחה אותנו יותר. אני ארגיש יותר זלזול ביחס אליו והיחסים בינינו יהיו יותר ויותר גרועים. אני לא אבין מדוע הבורא משלם לי בכזאת כפיות טובה, זו עבודה וזה שכרה, האם זה צודק?

כל פעם יתגלו לי רצונות אגואיסטיים מקולקלים חדשים, שכתוצאה מזה היחסים שלנו עם הבורא יהיו יותר גרועים ויהפכו ללא נעימים ולא הגיוניים. וגם החברים ייראו כיותר גרועים ויותר שפלים, וכל הדרך – לא תהיה לה שום משמעות. אני לא אמצע בתוכי כוחות והסבר הגיוני כדי לכבד את הבורא, את הקבוצה, את הדרך.

אנחנו בינתיים נמצאים בכזה מצב שכל זה נראה לנו גדול וחשוב בשכל הגשמי הבהמי שלנו, באגו שלנו. אנחנו רואים שהעולם הגשמי לא שווה הרבה בהשוואה לאותה המטרה הגדולה, שיש לנו יסוד שהוא גבוה מעל כולם.

אבל כך זה נדמה לנו רק היום, ומחר, אם אנחנו נהיה חזקים יותר, יראו לנו תמונה אחרת לחלוטין – שאין לנו במה להיאחז בדרך. הבורא ייראה כדמיון טיפשי שלא קיים במציאות, הקבוצה תיראה כאוסף של אנשים ריקניים חסרי תועלת, והלימוד, כעיסוק חסר משמעות, שכתוצאה ממנו אף אחד עדיין לא הצליח. נעשית כזאת "פקיחת עיניים", שהאדם רק בנס יכול להחזיק בדרך ולהמשיך. זה רק בינתיים, בהתחשב בחולשה שלנו נותנים לנו כזאת הרגשה, שישנה איזו חשיבות בקבוצה, בחברים, במורה, בספרים. אבל תתארו לעצמכם שהמורה עזב אתכם, הקבוצה הפכה ללא חשובה, הספרים סתם עומדים על המדף ומעלים אבק, וזהו, הסוף.

לכן אנחנו צריכים להכין את עצמנו לקראת המצבים המתקדמים, שיכולים להיות מאוד קשים. ואני רואה, שאנשים בורחים מאי נעימויות קטנות ולא יכולים להצדיק את היגיעה שלהם. וזה עוד לפני שמתחילים לבלבל אותם מלמעלה ולדחות אותם מהרוחניות, והם כבר ברחו.

צריך להבין שהבורא עומד מאחורי כל התמונה שאנחנו תופסים, מאחורי הרגשת עצמנו והעולם. תמונת העולם זה לא רק מה שאני רואה לפניי, אלא כל ההרגשות שלי. ולאחר שאני מקבל את התמונה הזאת ומשתדל להרגיש אותה לכל עומקה ובכל הכיוונים, במוח ובלב, אני צריך לומר שאין עוד מלבדו, וזה הוא שמצייר לי בכוונה בצורה כזאת את התמונה הזאת, כדי שאני אגיב אליה בצורה נכונה.

נאמר: "ממעשיך הכרנוך". המעשים שלו, זה אני עצמי והעולם הזה. ואני מכיר אותו בזכות זה שדרך כל זה רוצה להגיע אליו ולהכיר אותו ככוח של השפעה, כטוב ומטיב.

מתוך שיעור על איגרת של בעל הסולם, 03.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
התמדה בזוטות יקרות
צעד לקראת
מה זאת אומרת "ללכת בדרך השם"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/aRpZa

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest