קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בכנס הרגשנו חיים, ועכשיו הירידות מציירות בי תמונה אחרת לגמרי. אני רוצה לחזור ליסוד, לקו האמצעי, למה שאפשר להישען עליו. או שאנחנו צריכים ללכת בצורה עיוורת קדימה, עד שלא נצא אל האור? האם בכלל יש לנו תומכים כלשהם?
תשובתי: חוץ מהקבוצה, כל שאר ההבחנות, התכונות והיסודות נעלמים ולא מעניקים שום תמיכה לאדם.
יתרה מכך, כאשר האדם שוקע בתוך הקבוצה, הוא רואה שהוא גם לא באמת מסוגל לסמוך על הערבות של החברים, מפני שגם הם נכנסים לאותם התנאים, שמביאים אותו לצורך עוד יותר גדול בתמיכה. בהדרגה העוצמה נעלמת גם בקבוצה, עד שהאדם מגיע בחיפושיו לצורך לגלות את הבורא. רק בו הוא ימצא את היסוד האמיתי, את השורש ואת המענה לכל השאלות, הבעיות והכישלונות שלו.
צריך לעבור הרבה צעדים בדרך הזאת, ואנחנו מתחילים ממה שריאלי עבורנו. האדם תמיד נעצר במקום שבו הוא מרגיש בטוח. ולכן המצב הרצוי ביותר, זה כאשר כל השאיפות נמשכות ממנו דרך הקבוצה אל הבורא, כאשר הוא מבין שרק משם יבוא הפתרון, המילוי והבירור הנכון. וכל השאר הם רק שלבי ביניים.
לדוגמא, היום השאיפות שלנו מסתיימות בקבוצה: "אנחנו ביחד! כמה טוב! איזה חברים יש לי!". אנחנו עדיין לא מגלים את הצורך במשהו נעלה יותר, אנחנו עדיין לא דורשים שבתוך הקבוצה יתגלה כוח עליון יותר מאשר סתם מעגל של חברים. אבל זה יגיע בהדרגה.
שאלה: בעל הסולם כתב עד כמה קל לנהל את הרצון שלנו בשני מושכות: תענוג וייסורים. אז למה כל כך קשה לנו לכוון בתוך הקבוצה את הרצון שלנו לקראת הרוחניות? מה אנחנו מפספסים?
תשובתי: אתה לא יכול להתחבר לחברים. התענוג שלך הוא בכך שאתה מדכא את האחרים ועומד על שלך. אבל גם האחרים עומדים על שלהם, אז איך אתם יכולים להתחבר? הקנאה התאווה וכבוד – כל אלה הם התכונות ההתחלתיות שמרחיקות אותנו זה מזה.
נראה לכם שאתם יכולים להתחבר, אבל אני לא חושב כך. זה אפשרי רק בעזרת האור המחזיר למוטב, לאחר עבודה קשה מאוד. ולשם כך אנחנו זקוקים לכוח התורה, לשיטת הקבלה.
לאחר שנתחבר, אנחנו נגיע למלכות דאין-סוף. חוץ מהחיבור אין שום דבר. תחבר את החברים בקבוצה ותקבל את עולם אין סוף. הכול מתחיל ונגמר שם.
נדמה לך שזה מאוד פשוט. אתה שואל: למה לא הולך לנו? מה לא בסדר? אך בינתיים, גם לא יכול להיות אחרת, כי הרי אינכם דורשים שהבורא יהיה ביניכם. אתם אפילו לא רואים שאתם בעצמכם לא מסוגלים להגיע לאיחוד. להיפך, נראה לכם שאתם מסוגלים לזה. עדיין לא הגעתם לגילוי האמת.
שאלה: אז איך אפשר לעזור זה לזה להגיע לזה?
תשובתי: יכולות להיות הרבה פעולות חיצוניות. השאלה היא: עד כמה הן מעוררות את האדם למאמץ הפנימי… זאת כל הבעיה שלנו. תשתדלו.
אין לנו עדיין נחיצות בלחבר את עצמי, את הקבוצה, את העולם ואת הבורא לאחד. את הנחיצות הזאת צריך לגלות כמה שיותר מהר, אחרת היא תבוא בעיתה, והעולם ירגיש רע מאוד.
הרשימו של מלכות דאין-סוף, שמתגלה בקבוצה, הוא תוצאה של מאמצים רבים שלנו. ואת העבודה צריך לנהל דווקא בתוך הקבוצה. היא אותו השדה שבו צומחים כל הפירות. שם נמצא כל הדרוש, ובמאמצים שלנו תלוי באיזו מהירות נצליח לחבר את הכול יחד. ככל שנעשה זאת מהר יותר, כך הדרך שלנו תהיה קלה ונעימה יותר.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 14.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
דורשים את המאור!
המדורה המשותפת שלנו
הכוח המשותף של הקבוצה הוא קנה המידה היחיד
