קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אסור לשכוח שאנחנו צריכים להתחבר, דווקא מפני שכל העולם דורש תיקון. אחרת, לא היו נותנים לנו רצון לרוחניות, וחכמת הקבלה הייתה ממשיכה לעבור בצורה נסתרת ממקובל אחד למקובל אחר, כפי שזה נמשך אלפי שנים.
לא במקרה פתאום הופיע אצל אלפי בני אדם בכל רחבי העולם, הרצון לגלות את הבורא. זה נעשה כדי שאנחנו נתחבר יחד ונהפוך ל"כוהנים", כלומר, לאלה שמלמדים ודואגים לכל העולם, כדי להביא את העולם לתיקון.
לכן, אף על פי שאנחנו בסוף השבוע מתאספים לכנס במטרה להשיג חיבור בינינו, אבל אנחנו מלכתחילה צריכים לזכור, ואף פעם לא לשכוח, שהחיבור שלנו דרוש כדי להביא את העולם כולו לגילוי האלוקות.
אנחנו מבצעים את התפקיד של אלה שמדליקים את האור! אנחנו משמשים כ"מסך" עבור הרצון, כמו פתילה של נר. השמן או הרצון לקבל, זה כל האנושות, האור, זה הבורא, ואנחנו זה הפתילה, שבעזרתה השמן גורם לבערה. זה נקרא להיות "ממלכת כוהנים".
לכן, אם אנחנו לא משתוקקים לחיבור עם הבורא כדי להעביר את הגילוי שלו לכל האנושות, אז כל העבודה שלנו תתקדם בכיוון הלא נכון. אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב על שני הקצוות, ולהימצא בעצמנו באמצע, וזה התפקיד של ישראל.
לכן בכנס, אף על פי שאנחנו נדבר ונעבוד בעיקר על החיבור הפנימי שלנו, אנחנו חייבים לגעת גם בנושא של ההפצה החיצונית. אך לא נדרשות מאיתנו פעולות רבות כדי להקיף בהן את כל העולם. צריך רק לתת למאור המחזיר למוטב לעבוד, על ידי זה שמעבירים אותו דרכנו.
אנחנו צריכים על ידי כוח הרבה יותר גדול להתחבר בינינו, ואז האור יזרום דרכנו. אנחנו רק צריכים לפתוח לו פתחים והוא כבר יעשה את עבודתו. כלומר, מספיק להיות באיזה מקום, לארגן שם "שולחן עגול", להביא את האנשים לאיזה שהוא חיבור, ובזה אתה כבר נכללת ונשארת שם. אתה השארת שם את "טביעות האצבעות" הרוחניות שלך, וזה מספיק! דרכן כבר מתחיל להשפיע האור.
מהתפעלות של פגישה אחת שלנו, האנשים יתחילו בעצמם להרגיש איך הם צריכים לפעול הלאה. מובן, שצריך לבנות מערכות וירטואליות ולהיות איתם בקשר, אבל את עיקר העבודה עושה האור.
מתוך שיעור על "שיחה לשאלות כלליות" 29.06.2012
ידיעות קודמות בנושא:
העולם על רפסודה רקובה
מוארים באור של איחוד
המיילדים של האנושות
