"חפץ חסד"

שאלה: האם אנחנו מקבלים תענוג כלשהו בדרגת "להשפיע על מנת להשפיע", "חפץ חסד", כי אנחנו הרי לא משתמשים בה ברצון שלנו?

תשובתי: "חפץ חסד", "בינה" נקייה, זה לא מסמל חיי נזיר במנזר. כאן חשוב למען מי ולמען מה אני נמצא במצב הזה של "חפץ חסד", כלומר "רוצה חסדים", רק השפעה. אדם מקבל תענוג מזה שהמילוי שלו מגיע מהבורא.

נראה לנו שבמצב של "חפץ חסד" חסר משהו, כי אם אתה לא מקבל, אז מה אתה יכול לתת, כלום? – אבל אתה נותן הרגשת הדבקות, אתה אומר שאתה רוצה להידבק לבורא בכל מה שרק אפשר.

זה לא "חפץ חסד" שחי ביער, ששום דבר לא מדאיג אותו מפני שהרצונות שלו אינם מפותחים ומספיק לו קיום פשוט כמו לחיה. ישנם קבצנים שחיים ברחוב שגם לא רוצים חיים אחרים. אם יציעו לכזה קבצן שיעשו ממנו איש עסקים גדול ומצליח, אז הוא יסרב. הוא ישאל: "בשביל מה אני צריך את זה?". ואתה תענה: "אתה תרוויח הרבה כסף, ואחר כך תוכל לנוח ולא לעשות שום דבר!". והוא יענה לך: "אבל גם עכשיו אני נח ולא עושה שום דבר".

הוא אינו מבין את ההבדל בין "חפץ חסד", שאין לו כלום ושחי ברחוב, לבין מי שרוצה רק השפעה לאחר שכבר קיבל הכול. אבל בזה כל ההבדל, שאותו אנשים לא תופסים.

"חפץ חסד" בעבודה הרוחנית, זה אדם שעלה מעל לרצונות המאוד גדולים שלו ולא כל כך קטנים, כמו לקבצן ברחוב. ומעל לכל הרצונות המאוד גדולים האלה יש לו כוח שמאפשר לו להישאר בדבקות עם הבורא, בצורה שנקראת "קטנות". ואז הוא כמו ילד קטן שנדבק לאביו, לבורא. ואת כל שאר הכלים הוא מבטל.

זה נקרא "חפץ חסד". אדם מגיע למדרגה הזאת עם כלים גדולים ואכזריים, אבל מוכן לבטל אותם ולוותר עליהם, רק כדי להידבק לבורא. כי זו האפשרות היחידה שלו להימצא בהשפעה ובדבקות עם הבורא.

הוא מוכן להכול, אבל אין לו מה להשפיע. הוא מבקש מהבורא: "תן לפחות איזו שהיא הזדמנות להיות לידך! פשוט להידבק באיזו נקודה, כדי שאני לא אברח ממך". אין לו בינתיים אפשרות להביע את נאמנותו באיזו שהיא צורה יותר עוצמתית.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 12.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אין מקום מוגן ובטוח יותר מהידיים של אמא
קודם כל לומדים לא לגנוב מהבורא
הייסורים של אימא בינה