חסרה רק התפילה

בעל הסולם, איגרת נ"ז: "אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מעוט כחותינו ושפלותנו… כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך. ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה". ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין".

גם בעולם שלנו אנחנו רואים שלא תמיד האנשים עומדים על שלהם. ישנן בקשות ילדותיות, כמו למשל כשהילד צועק בקשר לדבר פעוט, שנראה לו חשוב מאד. אך אנחנו איננו שמים לב לכך, מפני שאנחנו יודעים שבקרוב זה יעבור.

במצב כזה אנו נמצאים מול מטרת הבריאה. גם כשפחות או יותר ביררנו את משמעותה, עלינו לכוון את עצמנו אליה בצורה יותר ויותר מדויקת, כדי שהיא לא תתערבב עם מטרות זרות. המטרה הזאת צריכה להיות במרכז כל העניינים שלנו, כל השאיפות שלנו, כל הרצונות והכוונות שרק יכולות להתעורר בנו.

אנחנו כביכול שמים את המטרה הזאת על הכוונת, וממקמים אותה בדיוק במרכז: רק ההשפעה לבורא, ההשפעה הטהורה לנותן, שבעצמו אינו זקוק להשפעתנו. כך שכל ההשפעה שלנו תהיה רק על מנת להשפיע, מבלי להביט על עצמנו ועל מי שאנחנו מתכוונים להשפיע לו.

אנחנו רוצים לגלות את לב ליבה של ההשפעה ולכוון למרכז הזה, לרצות רק להשפיע מבלי לקבל שום תמורה, לא בצורה ישירה ולא בעקיפין. אך להשתוקקות הזאת עלינו להוסיף את כל הכוחות שעלינו עוד לגלות, שעדיין נמצאים בנו, בעומקי נשמתנו, בכל העביות של הרצון שלנו.

אם אנחנו מכוונים את עצמנו כך שבכל רגע ובכל מצב נהיה מכוונים בדיוק ללב המטרה, יחד עם כל הכוחות הפנימיים שאנחנו מגלים בתוכנו במצב הזה, זאת אומרת שכיוונו את עצמנו נכון למטרה והרצונות שלנו מגיעים אליה.

בכל פעם עלינו לחזור לריכוז הזה על המטרה, כמו שנאמר: "ישראל (מי שמשתוקק לבורא), התורה והבורא הם אחד". ואז אנחנו באמת מחברים יחד את כל האמצעים, הסיבה והמטרה, על מנת שכל החלקים השבורים של הנשמה שלנו, והמטרה (כלומר, המצב המתוקן שלנו, כפי שאנחנו מתארים אותו לעצמנו), וכל האמצעים להשגתה – כל אלה יתחברו למצב אחד. ואז הוא יתגלה.

לכן, התפילה ברוחניות שווה לפעולה עצמה, מפני שהיא עושה את כל מה שניתן לעשות במציאות. כל חלקי הבריאה כבר מוכנים ורק מחכים להשתתפותו של האדם. והפעולה האפשרית היחידה מצידו היא: לחבר לבריאה הזאת את עצמו, את האור ואת המצב המתוקן שאותו הוא רוצה להשיג. וכל המנגנון הזה מופעל באמצעות הפעולה שנקראת "תפילה".

מתוך שיעור בנושא "תפילה", 09.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ילדי השמש
ההשפעה – בלתי נראית, אך חשובה מאוד
המפתח להצלחה: מערכת של דאגה הדדית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/bUmfp

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest