חנוכה: מעבר למשטר חדש

שאלה: העבודה הרוחנית צריכה להיות אינטנסיבית וללא הפסקה. אז מדוע חג החנוכה מסמל "חנייה" בדרך, מהמילים "חנו-כה"?

תשובתי: באמת, אין ברוחניות חנייה במלוא מובן המילה.

העניין הוא, שבשלב הזה אנחנו צריכים לסיים את העבודה בכל עשר הספירות ולעבור לתיקון לפי השיטה של "לקבל על מנת להשפיע". ולכן כאן זו "חנייה", כי אנחנו צריכים להצטייד באמצעים, בכלים חדשים במלחמה שלנו לתיקון. בעצם מדובר על שיטה חדשה.

תחילה אנחנו מכניסים ברצף את הכלים מעולמות בריאה, יצירה ועשיה לעולם האצילות. בזה אנחנו עוברים דרגות תואמות באותו הסדר: שורש, א', ב', ג'. כלומר אנחנו מייצבים את עצמנו בדרגות הטבע של דומם, צומח וחי.

ואחר כך אנחנו עובדים בעולם האצילות כדי למשוך את האורות האלה למטה, לעולמות בריאה, יצירה ועשיה. וזו כבר דרגה ד', שימוש בכלים דקבלה בעל מנת להשפיע.

ואחר כך מגיע גמר התיקון, בדרך של ירידה לעולמות האלה.

לכן, "חנוכה" מסמל את המעבר לעבודה בתכונה אחרת לגמרי – אם מקודם אנחנו עלינו לעולם האצילות בגלגלתא ועיניים ובכלים של אח"פ דעלייה, אז עכשיו אנחנו יורדים לעומק כדי לסיים את העבודה. כאן נדרש מעבר לגישה אחרת לגמרי, גישה וסגנון עבודה שונה, ולכן השלב הזה נקרא "חנייה".

בהתאמה לכך, האורות לפני חנוכה ואחריו, זה "נשמה" וזה "חיה", שהם אורות מנוגדים. כי בעבודה ב"חפץ חסד" אני לא רוצה לקבל כלום, ואילו בלקבל על מנת להשפיע אני עובד עם אותם הכלים, הרצונות, שמקודם צמצמתי אותם לגמרי, לא הפעלתי אותם.

מתוך שיעור על אגרת נ"ג של הרב"ש, 02.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אין חניות בדרך
היכרות עם העולם החדש
נס הוא מהפך בתפיסה