דף הבית / המשבר ופתרונו / חמש שנים ל"אביב הערבי" 

חמש שנים ל"אביב הערבי" 

הערה: מלאו חמש שנים מתחילת אירועי "האביב הערבי". תחילה התייחסו אליה כאל מהפכה של צעירים שמסוגלים לשנות את העולם הערבי. לאחר מכן הכול התהפך כשבמצרים, בתוניס ובלוב תפסו את השלטון "האחים המוסלמים". כולם טעו לחשוב שהם מפילים את הדיקטטורות.

התייחסותי: ומה רע בדיקטטורות? היום כבר נדמה שעדיף שבמדינה ישלוט מלך, מאשר פרלמנט שלא מתפקד.

העולם שלנו צריך להיות מסודר לפי עיקרון אחד עם העולם העליון, כלומר למעלה אחד, הבורא, למטה אחד, מלך.

בתקופת המלכים דוד ושלמה, היה קיים דמיון מוחלט של העולם שלנו לעולם העליון. לפי דמיון זה יצר המלך את כל הכלים שבעזרתם הוא ניהל את המדינה, כמו סנהדרין ומוסדות ממשלתיים אחרים. מעניין מאוד ללמוד זאת, מפני שמההנהגה שלהם אפשר ללמוד על מבנה העולם העליון. כך זה תוכנן מלכתחילה.

הערה: אבל כאשר החל "האביב הערבי", בכל זאת הייתה תקווה שלשלטון יגיעו אנשים ראויים.

התייחסותי: את מי אפשר כבר להעמיד בשלטון? כמה קופצים בראש שישחקו עם האוכלוסייה ועם האוצר של המדינה, ובסופו של דבר לא יישאר כלום?

הערה: כתוצאה מזה באמת עלה לשלטון דאע"ש. משטר דיקטטורי ערבי רך יחסית, הוחלף במשטר קיצוני.

התייחסותי: היום אנחנו שוב חוזרים להכרח של מנהל אחד ויחיד, מפני שבראש העולם האינטגרלי יכול להיות רק מרכז אחד ויחיד, רעיון אחד, קולקטיב, שמחובר בינו לבין עצמו כאיש אחד בלב אחד ומציג את הרעיון הזה בעולם שלנו. אחרת הכל יתדרדר לקיצוניות ותהיה התכתשות אחת גדולה.

הבעיה היחידה היא שבעולם מתגלה היום יותר ויותר האינטגרליות, התלות ההדדית והגלובאליות. אנחנו עדיין לא יכולים להתמצא בעולם כזה. אנחנו פתאום מרגישים את עצמנו לא בטוחים: אנחנו לא יודעים מה ואיך, מאיפה ולאן. יש אלפי נתונים שונים שאנחנו צריכים לעבד כדי להתקדם במשהו, להחליט משהו באופן קונקרטי ואנחנו לא יכולים, כי לא הרגשות שלנו ולא השׂכל בנויים בצורה אינטגרלית.

אנחנו לא יכולים לבוא במגע עם אחרים על מנת להרכיב איתם קבוצה, מערכת קטנה (נניח ממשלה), שתוכל לפתור כאלה בעיות, כי קיימת כמות עצומה של נעלמים, ואנחנו לא יודעים לעבוד איתם. אנחנו יכולים לפתור רק בעיות לינאריות וזאת בעיה.

אנחנו לא יכולים לשנות את העולם. האנושות נכנסת למצב בו העולם נעשה עגול, אינטגרלי, בו כולם תלויים בכולם. כדי לתפוס אותו ולקבל החלטות בצורה נכונה, אנחנו צריכים לשנות את תפיסת העולם שלנו, כלומר לשנות את האדם. גם הוא צריך להפוך להיות אינטגרלי, כדי שיוכל לפתור את הבעיות הללו. אבל זה לא פשוט.

לזה מיועדת חכמת הקבלה, שמדברת על כך שהמעבר לחשיבה אינטגרלית אפשרי רק דרך "ואהבת לרעך כמוך". כאשר אנחנו מתחילים לאהוב את האחרים במקום את עצמנו, אנו באופן כזה יכולים להרגיש את התפיסה שלהם, את הרצון שלהם ואת הכיוון שלהם. זה הופך להיות חי באופן טבעי בתוכנו, כל אחד הופך ל"רב מערכתי", כמו כוורות של דבורים, שמורכבות מהרבה אנשים אחרים. במקרה הזה כל אחד יכול בפשטות לפתור כל בעיה, כי היא הופכת שלו אישית בצורה טבעית.

בכל משפחה אנחנו באופן טבעי במידת הצורך דואגים לכולם. לכן אפשר במידה מסוימת לדמות את המשפחה לפתרון הבעיה שלנו: לילדים קטנים צריך דבר אחד, לזקנים דבר אחר, לבעל ואישה דבר שלישי וכדומה.

במשפחה אנחנו פחות או יותר יודעים להסתדר עם הבעיות, מפני שכל חברי המשפחה חיים בתוכנו ואנחנו מרגישים מה באמת טוב יותר עבורם ומה הם צריכים. אם היה לנו יחס כזה כלפי העולם, היינו יכולים להתמודד עם כל אתגריו.

על מנת להפוך כל אדם לדואג לכל העולם, דרושה בניית מערכת חינוך חדשה, לפי עקרונות חכמת הקבלה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "החדשות עם מיכאל לייטמן" 28.12.2015

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/56adX

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest