קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר: הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע: ויפלו על פניהם ויאמרו אל א-להי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף" (קרח, ט"ז, כ'-כ"א).
כאשר באדם מתמרדות תכונות מנוגדות, כמו "משה" ו"קרח", אז לא מתגלה סתם רצון לבטל אותם לזמן מה, כי הרי אחר כך בכל זאת יהיה צורך לתקנם, אלא השאיפה לברר איך אפשר לתקנם עכשיו. מאחר והם מתגלים כמנוגדים, שלא ראויים למימוש בכוונה על מנת להשפיע ולאהוב, אז מופיעה השאלה: האם אפשר באמת לעשות משהו איתם מבלי להמיתם?
כי משה זו תכונה באדם שמצטערת שעכשיו ימותו המון רצונות אגואיסטיים שאוטוטו יכולים להיתקן, אבל הם נזרקים לאחור והוא נשאר בתכונה הטהורה שלו, תכונת הבינה. אבל בשביל מה יש בה צורך, אם היא לא מקושרת עם מלכות שאותה צריך לתקן? מצד אחד, זה טוב שאנחנו מגלים את הניגודיות של התכונות האלה, את אי היכולת להשתמש בהן כרגע. אבל מצד שני, הם נזרקים חזק מאוד לאחור! האם אפשר בכל זאת איכשהו לתקן אותם? כלומר, תכונת משה שבנו רוצה לממש כמה שיותר מהר את התיקון. ואנחנו באמת יכולים לעשות את זה! אם עכשיו נתאחד בבקשה וקריאה מיוחדת לבורא, אז המ"ן הזה, העלאת הרשימות, יהיה כזה שיכול להיות שנוכל באופן כלשהו לתקן את עצמנו. בעיקרון, תפילה, כלומר רצון נכון, מתקן הכול.
אבל מצד שני, אפילו אם זה לא יסתדר, אז החיפוש עצמו אחר התיקון, הניסיון לשכנע את הבורא לתקן את התכונות האלה, מהווה פעולה מועילה שבעזרתה אפשר לתקן הרבה דברים.
מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 20.5.2015
רב,
נראה שכל התהליך הזה, שאתה מלמד אותנו לתת מעצמנו, נועד לנתק אותנו מהצורך.
הרצון הטבעי, שקיבלנו מהבורא, הוא בעצם צורך ותלות שיש לנו בסביבה. אנחנו לא באמת רוצים או בוחרים אותם, אנחנו צריכים ותלויים בהם.
נראה שהרצון האמיתי, מתחיל במקום שבו נגמר הצורך. ואז יש ניתוק וחוסר שליטה ממך ועליך, והמצב היחיד שאפשר לומר שלמטרתו נבראה הבריאה, היא שתתחיל להפעיל את הרצון. רק שעכשיו, זה כבר רוצה. רוצה להתחבר, רוצה להרגיש, רוצה לתת הרגשה, רוצה לשחק במידות הכלי, להרגיש את התנועות שמחוצה לי.