חיסרון ללא חיסרון

שאלה: מהיכן קיימת בנו תחושת החיסרון של תכונת ההשפעה, אם היא לא הייתה קיימת אצל הבורא?

תשובה: רצון הבורא להשפיע יוצא מתוך שלמות. אך אם אנחנו רוצים להישאר נבראים ולהיות נבדלים מהבורא, הרצון בתוכנו אינו יכול לצאת מתוך השלמות. לכן הצורך שלנו בהשפעה צריך לנבוע מתחושת החיסרון. אך הצורך לאהוב מתוך תחושת החיסרון, אינו טוב, הרי יוצא כאילו אני רוצה לאהוב אותו, כדי לעשות טוב יותר לעצמי. לכן אנחנו צריכים ליצור בתוכנו צורך, שאינו מבוסס על חיסרון, למעלה מהטבע שלנו, למען ההשפעה. לכן חייב להישאר בתוכי רצון לקבל, אך אני בונה מעליו את הרצון להשפיע.

הבורא מושלם ואהבתו יוצאת מתוך השלמות. אהבת הנברא אינה יכולה לצאת מתוך השלמות, אז מהי האהבה הזאת?! לכן האדם חייב להשיג את ההרגשה "חיסרון ללא חיסרון", כלומר כלי – רצון כפול, כדי שאהבתו גם תצא כאילו מתוך השלמות. אז היא תהיה באמת טהורה.

לכן כל התהליך כבר מוגדר על ידי המצב הסופי, היחיד שקיים ונברא על ידי הבורא. רק ביחס כלפינו המצב הזה מתגלגל ונפתח על ידי רצף של מצבים, בדומה לשטיח היורד אלינו בסולם.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 03.05.2010

ידיעות קודמות בנושא:
היתרון העיקרי שלי – הוא החיסרון שלי
מעלה לאין סוף במדרגות האהבה
בדומה לאֵם, האוהבת את בנה