אלפי השמות של תכונת ההשפעה

כל המילים הן שמות של תכונות המלכות, רק עליהן אנחנו קוראים בספרי הקבלה. אך ניתן לטעון שהאותיות מגיעות: 9 – מז"ת דבינה, 9 – מז"א, ובמלכות ישנן בסך הכול 4 האותיות אחרונות של הא'-ב'. אז מדוע כל המילים יוצאות מהמלכות? – מפני שאנחנו מקבלים הכול כחותם במלכות, לא משנה מאין זה הגיע.

כל שֵם הוא רצון ליהנות בפעולת ההשפעה (לקבל על מנת להשפיע). כוונת ההשפעה היא זו שנותנת לרצון את צורתו המוגדרת והמדויקת. אנחנו מכנים בשֵם לא את הרצון עצמו ולא את האור, אלא את הקשר שלהם, את היחס שבין הרצון והאור. רק לו יש שֵם.

לדוגמה: "צמח" הוא אינו סתם רצון ליהנות, אלא רצון שבתוכו ישנו כוח האור, המעצב ממנו צמח, רצון מסוג של צומח.

הכלי ההתחלתי הוי"ה הוא עדיין לא שֵם, אלא רק הבסיס שלו. שמות הם מילואים, הכלואים בתוך השם הזה – האור שיכול להתלבש בחומר הזה בהתאם להשתוות התכונות. לכן כל השמות נובעים מהמלכות.

מתוך שיעור על הספר "בית שער הכוונות", 04.05.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
אותיות הן רצונות
על מה מספרות האותיות
שפה – זה חיבור של אור ורצון