קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות כ"ו: "כלומר, הרצון לקבל המופרז שלהם, שכבר כלה ונפסד ונרקב במציאות הב' מחויב לעמוד לתחייתו מחדש, בכל גודל שיעורו המופרז בלי מצרים כל שהם, דהיינו בכל המומים שהיו בו. ואז מתחילה העבודה מחדש, בכדי להפוך הרצון לקבל המופרז הזה, שיהיה רק בשיעור כדי להשפיע."
עלינו לגלות שרצון לקבל כולו רע, גרוע מכל. אנחנו נראה, לא רק את גודל הרע הזה, אלא גם את מהותו הרעה: בצורתו הנוכחית, ללא "מסך", הוא רע אפילו לא לנו, אלא להשגת מטרת הבריאה. מסתבר, שהרצון לקבל ללא "מסך" אינו כשיר להשגת מטרת הבריאה ולכן נקרא "רע", וגם "מת". מפני שבתוכו אנחנו לא יכולים לקבל את אור החיים, להרגיש את כוחות החיות.
כשאנחנו נבין את כל זה, נגיע לנקודת המפנה, ואז נתחיל להחיות את הרצון שלנו. זה נקרא "תחיית המתים" – כך אנחנו מתחילים לתקן את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע. אנחנו זקוקים לנקודה הזאת באמצע הדרך, שנרגיש בתוכנו את הרצון המקולקל ונחליט שבצורה כזאת הוא "מת".
היום הרצון לקבל לא נראה לנו מקולקל. מה רע בכך שאני נהנה ממה שאני אוהב?
לכן, עליי לגלות בתוכי את כל הרצונות ולהבין שכשאני נהנה בהם בצורה רגילה, אני מונע מעצמי את האפשרות להשפיע לבורא. מפני שההשפעה היא בכך שאני חותך את השימוש הרגיל ברצונות ונהנה בכל אחד מהם רק בתנאי שאני משפיע לבורא. את הרצון שלי אני מחבר אליו, כדי להבין כיצד להשפיע לו וכיצד הוא ייהנה משימוש כזה ברצון. רק במידה כזאת, למען התענוג הזה, כשאני משתוקק להשפיע לבורא, אני עושה פעולה – מקבל את האור לתוכי, כדי להרגיש שעל ידי זה אני משפיע לו.
כך אנחנו מגיעים לתיקונים. בלתי אפשרי להגיע ממצב התחלתי (א') למצב הסופי (ג') אם בדרך לא יהיו רצונות "מתים" שיקומו לתחייה.
שאלה: כיצד אפשר להבין שהרצון מת סופית והגיע הזמן לתקנו?
תשובתי: העבודה נעשית בצורה שונה: כל פעם אני ממית את רצונותיי יותר ויותר. אין לי אפשרות לדעת מראש שעברתי את כל הדרך. המצב נראה תמיד שאין לאן להתקדם, אולם למחרת מתגלה שכבה חדשה.
למשל, אתמול בכנס הגענו לשיא – גילינו מעט יותר איחוד, התפעלות, התרגשות, הרגשנו מצב מיוחד שנבע מחיבור חדש, חזק יותר, כפי שמעולם לא קרה בצורה כזאת.
אנחנו השגנו את זה בזכות ההארה שנוצרה בינינו. אנחנו עוררנו אותה והיא מילאה אותנו. ב"בחינה א'" אנחנו מרגישים התרגשות, התרוממות רוח. אבל ההארה ממשיכה לפעול בתוך הרצון שהצלחנו לקשור אליה. היא מרחיבה את פעולתה לבחינה ב', ג', ד' – ומתגלה לנו כל העומק של אותו הרצון, השכבות חדשות ממנו שבהן עדיין לא הגענו לחיבור.
מסתבר, שהיום אנחנו מרגישים כבדות. אם היינו מכירים שהכבדות הזאת מגיעה מהבורא, שהוא שולח אותה בכוונה, בכוונה מפיל עלינו תרדמה, אז היינו עושים משהו, היינו מתנגדים להכבדה.
כן, נכון שבא לי לישון ואני לא מסוגל לעשות כלום – אבל זה הגיע מהבורא, הוא רוצה לפתח אותנו, הוא מגלה עכשיו בתוכנו כלי חדש. כיצד בתוך הערפול, בתוך התרדמה הזאת, האדישות והבלבול להתעורר מייד לחיים?
התרדמה שלי נגרמה בגלל שהאור חלש. ברגע שהוא יתחזק, אני מייד אתעורר, כמו פרח שמסתובב לכיוון השמש העולה. לא מדובר בעייפות – אנחנו מדברים על מצבים רוחניים שנקבעים על ידי המידה שהאור מאיר. תיקון הרצונות בחצות הלילה, לקראת הבוקר, אינו תלוי בשעות.
ולכן, אם עכשיו אנחנו היינו מתעוררים מעט לחיבור, אבל באמת, בפנים, במאמץ רציני, ולא סתם לשיר שיר, אז היינו מגלים מה הרווחנו בזכות תוספת הרצון שקבלנו בכנס. כל העניין, לחזור שוב לחיים לאחר שפרץ ההתעוררות הראשון התחלף בעביות חשוכה של האגו המתפרץ.
ולא נורא שהעלייה החדשה לא תיראה לנו בולטת במיוחד כמו בכנס. מפני ששם אנחנו היינו כמו ילדים, התפעלנו ברצונות זכים, טהורים – והיום תגובתנו מקבלת עומק והבנה בכלים יותר "עבים". כך בא לידי ביטוי "ערך הפוך של אורות וכלים".
מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 08.07.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שלבים של דרך גדולה
"עד שיפוח היום ונסו הצללים…"
ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד
