חופש – מתנת הנחש הקדמוני

ברגע מסוים אנחנו מגלים שאת כל החיים שלנו ניתן לחלק לשתי תקופות, לפי איך שההנהגה העליונה, כוח הבורא, מתייחסת אלינו. "החצי" הראשון זו הילדות, היכן שהטבע (כלומר הסובבים אותנו) מגינים עלינו בכל דרך אפשרית, והשני – שם, היכן שנגמרת אותה ההגנה. אני הופך להיות בוגר ובמקום להגן עליי, הטבע מתחיל ללחוץ עליי ולדרוש, בכך שמטיל עליי התחייבויות.

קשה להבין זאת, למה זה מסודר באופן כזה שהאדם נולד בחוסר אונים מוחלט, נופל על ידיהם של אביו ואימו והופך לנטל על החברה. ובחצי השני של חייו, בכך שנעמד על רגליו, חייב לעבוד קשה ולדאוג להגנה על אחרים ולספק להם "ילדות מאושרת" שהוא קיבל פעם בעצמו. אנחנו כביכול רואים את ההשתקפות של החוק הרוחני, כאשר החלק התחתון (אח"פ) של הפרצוף העליון יורד לחלק העליון (ג"ע) של התחתון, כדי לדחוף אותו קדימה.

העניין הוא שדרושה לנו חדירה הדדית של התכונות עם הבורא, שמתרחשת בצורה הפוכה, בדרך של שבירה, "חטא אדם הראשון". בעזרתו של היצר הרע הקדמוני (הנחש) אנחנו רוכשים מרחב ריקני מיוחד בתוכנו, מקום עבור הנשמה העתידית. דווקא שם אנחנו נמצא את עצמנו בדבקות עם הבורא ונשיג את הגובה שלו, בכך שנשׂיג את הטוב והרע.

אך עלינו עוד לעבור את כל הדרך הזאת. אין לנו בינתיים את נקודת העצמאות הזאת ואנחנו מנוהלים בעזרת "מלאכים" מלמעלה (כוחות עליונים). כלומר, כל מה שיש לנו זה ממנו. אור הוא הפועל הראשון בכל, ואנחנו רק פועל יוצא ממנו.

כיצד לעשות, שהנברא יהיה הראשון, ואילו גילוי הבורא ובניית הבורא בתוך הנברא יהיו השני? אם הייתי נמצא בעולם הזה ללא שום תמיכה לחלוטין, ולפני לא היו שום מקובלים, אז מהיכן הייתי יכול לקחת אפשרויות עבור איזו בחירה חופשית, עבור הנקודה החשובה הזאת? את כל השאר יכול לתת לי הבורא, אך החופש הזה לא צריך לצאת מתוך הרצון ליהנות שלי.

אפילו שהרצון הזה מנוגד לחלוטין לאור, הוא מנוהל באופן מוחלט על ידי האור, רק בצורה ההפוכה. האור פועל והרצון שלי קופץ לצד ההפוך, כמו בנדנדה. אז מהיכן באה העצמאות שלי, שבלעדיה כל הבריאה הייתה מאבדת את משמעותה? – אנחנו מקבלים אותה מהיצר הרע הקדמוני, אין לנו יותר מאיפה לקחת אותה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 15.08.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
השבירה היא טעות מתוכננת מראש
כיצד להפוך להיות נברא
כיצד למצוא את נקודת החופש שלי?