דף הבית / אהבה / זוגיות / חופש במסגרת חיי המשפחה

חופש במסגרת חיי המשפחה

laitman_2008-12-30_8792_w.jpg

שאלה: פעם, אישה אחת אמרה, שחופש בשבילה זו מסגרת עם כל מיני התחייבויות: יש לה ילדים, משפחה, בעל, ניהול הבית וכו'. בתוך ההתחייבויות האלה היא מרגישה חופשייה באופן מקסימלי. ואם ייקחו לה את כל זה, אז תיעלם לה תחושת החופש.

תשובה: זה נכון. אם לאדם אין מסגרת ברורה, אז קשה לו להגדיר מה זה בדיוק חופש, והוא פשוט נמצא בבלבול, חופש מוחלט נראה לו כחוסר חופש מוחלט.

חופש, כמו כל הרגשה אחרת, נקבע כמשהו בין שלילי וחיובי. לכן, גבולות מסוימים והאפשרות להיות בהם, לפעול, להתקיים בנוחות, זאת אומרת, להתמודד איתם, לבצע כל מיני התחייבויות וליהנות בהישגיהם, זה מורגש באדם כחופש.

אבל העניין הוא שבחברה שלנו, כאשר לפי תוכנית הטבע אנחנו מוכרחים להיות אינטגרלים, אנחנו לא מרגישים שבעצמנו יכולים לייצר את המסגרות הנכונות בגלל שהגבולות מופרים כל הזמן, אנחנו הופכים להיות יותר ויותר מקושרים עם האחרים, מצד אחד, ומצד שני, בתוך המסגרות הפרטיות שלנו אנחנו לא מרגישים שיכולים לעשות משהו בעצמנו כי אנחנו תלויים בהרבה גורמים חיצוניים.

לכן, היציאה למערכת אינטגרלית שנותנת הרגשה של חופש, זאת היציאה היחידה מעבר למסגרות שלנו.

הטבע, בעל כרחו, דוחף אותנו שנרגיש בגבולות הפנימיים שלנו שמתעסקים בהכרחיות, במאבק תמידי על הישרדות בכל מקום – במשפחה, בעבודה, בבית, ברחוב.

יחד עם זה, חייבים להראות לאנשים שניתן להשיג חופש רק כשמתקשרים נכון לאחרים: בצורה גלובלית, בהרמוניה.

ברמת החי, האגואיסטית, של קיומו, אדם דואג רק למסגרת שלו, לנוחיות שלו בתוך המסגרת הזאת, במיוחד אישה. אם יש לה בית, משפחה, ילדים, התחייבויות בתוך זה, והיא מסוגלת, ויש לה כוחות ואפשרויות לספק פרנסה לקן הקטן שלה, אז בהחלט היא יכולה להרגיש שלמות, ביטחון, חופש, מימוש עצמי.

לאדם המודרני זה לא כל כך פשוט, אפילו לאישה. נשים רוצות להצליח בעסקים, רוצות לממש את עצמן. אבל התכונה הבסיסית שמגדירה ומאפיינת אישה, מכוונת למשפחה ולסדר הנכון בתוך המשפחה.

בכל זאת, אנחנו רואים שהמשפחות מתפרקות. הנתונים הסטטיסטיים האחרונים זה פשוט דבר מאיים! כמות המתגרשים והמשפחות החד הוריות כבר מעל % 50!

אנו רואים נטייה, מגמה, שהאדם נדחף החוצה מהמעגל הקטן המשפחתי שבו הוא היה מרגיש בנוחות, המשפחה היוותה עבורו משענת וזה היה מספיק לו, הוא התעסק רק במשק בית והשגת הדברים ההכרחיים. אדם, למרות דעתו, בעל כרחו, נדחף למשהו גדול יותר.

אנחנו מקושרים עם האחרים. השלום הפנימי, ההרגשה הפנימית הטובה שלנו תלויה בכל העולם. יוצא מזה, שהחינוך האינטגרלי חייב להיות כפיצוי לחוסר הביטחון, הפחדים, חוסר תחושת החופש.

כשאנחנו עולים לרמה הבאה אנחנו דווקא משיגים חופש, למרות היסוד האגואיסטי העכשווי שלנו.

כשאני בחיבור עם האחרים ומשיג איתם משהו משותף – רצונות משותפים ושכל משותף, כשאנחנו ביחד, רק בחיבור בינינו, ולא אחרת מחליטים על זה, אז אני מרגיש את עצמי חופשי.

החופש שלי תלוי בי, הוא לא תלוי באחרים, משום שהאחרים בקבוצה האינטגרלית מתחילים להיראות לי מתוקנים לחלוטין. הם כבר בלתי נפרדים, הם כבר נמצאים בהרגשת הערבות ההדדית, הקשר, ורק אני בעצמי מתחיל להרגיש איפה עוד אני צריך להוסיף, לתקן את עצמי. וכך בעיקרון כל אחד מרגיש את עצמו כלפי האחרים.

אצל האדם מתעורר צורך חדש לגמרי – באופן קבוע לשאוף ליחסים הנכונים עם כולם.

זאת רמה חדשה לחלוטין. היא כביכול גם אגואיסטית, אבל באותו הזמן כבר אחרת, רמה רצויה, כשאני מרגיש שחסר לי להיות עוד יותר מקושר עם האחרים. רק כשאני נכנס לתוך הקשר הזה ועושה מהפך פסיכולוגי שגורם לי לשנות את עצמי לההיפך ממני, אני פתאום באמת משיג חופש.

כמו עובר שנולד מתוך הרחם של אישה, מתהפך עם הראש למטה וכאילו מאבד את כל מה שהיה לו לפני כן, ואחר כך נולד לעולם חדש, כך גם אנחנו צריכים להתהפך עם הראש, להתחיל להבין אחרת את העולם, ואז ניוולד בעולם חדש, אינטגרלי.

משיחה מס' 9 על החינוך האינטגרלי, 15.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
קרל מרקס וחכמת הקבלה
דרך המשקפים של המבט האינטגרלי
מרקסיזם – לא מה שחשבנו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/moPJ5

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest