חולשה אינה פגם

שאלה: לפעמים בזמן השיעור אנחנו שואלים שאלות שמצביעות על החולשה שלנו, על כך שאיננו מתקדמים ואיננו מצליחים במידה מספקת. אני רואה שאינך דוחה את השאלות הללו, אלא מנסה שוב ושוב לענות עליהן…

תשובתי: אנחנו לומדים שככל שהאדם מתקדם יותר, כך הוא מרגיש את עצמו אפסי יותר, חסר כוח וחסר חשיבות. לא צריך להתבייש בזה, מפני שאני מעריך את עצמי לא ביחס לתרנגולים בלול, אלא ביחס לבורא. אם אני נמצא בלול, מובן מאליו שאני מרגיש גיבור. אך אם מתגלה לי הבורא, אני באופן טבעי מכניע את עצמי ומציית, ואין כאן במה להתבייש.

לכן אינני מגנה דברים כאלה ואינני מזלזל באדם אם הוא אומר לי שהוא חלש. מצבים כגון אלה מוכרים לי טוב מאוד. הבעיה כאן אינה בחולשה. להיפך, חולשה פירושה להשיג את עצמך בצורה האמיתית על רקע האור העליון.

אולם השאלה היא האם נשאר לאדם רצון להשיג את המטרה ברגע של ייאוש מכוחותיו, האם הוא רוצה להשיג אותה באותה התשוקה וההשתוקקות. אם כן, מופיעה אצלו הצעקה הנכונה לעזרה. מובן שאת כל זה עלינו להרגיש בעצמנו. כמו כן, עלינו להסביר לכל החברים שלנו ברחבי העולם שהשגת השפלות העצמית והכרת חשיבות המטרה הם שני תנאים הכרחיים לפריצת המחסום.

מתוך שיחה על העבודה הרוחנית, 17.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
להתאחד ללב אחד רוחני
דרך העוני של הערים הנפלאות…
להוקיר כל דקה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/H6s2j

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest