קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: במחשבות, כל אחד מאיתנו מוכן להתאחד עם כולם, אך כשמגיע הזמן לממש את הרצון הזה, אנחנו נוחלים כישלון.
תשובתי: אתם נוחלים כישלון רק בגלל דבר אחד: כל אחד מכם בנפרד מוכן לזה, אך כולכם יחד – לא.
גלות מצרים שונה מכל הגלויות הקודמות. מדוע נכנסו למצרים בעזרתו של יוסף? – מפני שיוסף הוא האוסף של כל הכוחות וכל היסודות. לא ניתן לגלות את הרע, אפילו אם כולם מוכנים ומסכימים לכך. לשֵם כך חייבים למלא תנאי אחד: להיות מוכנים להתאחד. אחיו של יוסף, עוד לפני שהגיעו למצרים, מכרו אותו ולא רצו באיחוד. הם היו כביכול צדיקים, וכל אחד מהם רצה להיות המשרת של הבורא, אולם להתאחד הם לא רצו. הם לא הסכימו להתכלל ביוסף, שמהווה יסוד בפני עצמו.
וכאשר בלית ברירה, בעזרתו של יוסף, הם נכנסו למצרים, הם החלו לגלות באיזו מידה הם שונאים ודוחים את רעיון האיחוד. הגלות עצמה היא גילוי השנאה כלפי האיחוד. השנאה הזאת חייבת להשיג את מידת השליטה המלאה על האדם. מצד אחד, האדם צריך להרגיש שהוא נמצא תחת שליטת פרעה, ומהצד השני, עליו להרגיש כמה הוא סובל מכך וכמה אינו מסוגל להשיג דבר. ואז מתרחשת הפריצה.
אך כל זה מגיע בזכות ההשתדלות להתאחד, להתעלות מעל הרצון העצמי ולבצע את זה. בכך הם מתגברים על הגלות. אנחנו כאילו עומדים על הגבול עם מצרים ודורכים במקום.
הניסיון וההשתדלות להתאחד יתגלו בעבודה הפנימית ההדדית, כשכולם יחשבו וידאגו על האיחוד הפנימי שלנו. ואז נרגיש שקיים בינינו משהו אמצעי שמחבר אותנו, וכולנו הופכים להיות כמו לב אחד. וזהו כבר לב רוחני, רצון רוחני שבו אנחנו מחוברים עם הבורא וזקוקים לאור שיחבר אותנו ויאפשר לנו, מתוך הרצון ההדדי, לבצע פעולות של השפעה לבורא.
מתוך שיחה על העבודה הרוחנית, 17.12.2010
ידיעות קודמות בנושא:
האור מחפש לבבות מאוחדים
הדבר העיקרי שחסר לנו
