קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
סביבה טובה, זה המורה והחברים. אם התלמיד לא דבוק לרבו, כמו "גלגלתא ועיניים" של התחתון ל"אח"פ" של העליון, אם הוא לא מתבטל בחלק הזך ביותר שיכול לברר בתוכו, ב"נקודה שבלב", ולא מדביק אותה לרבו, כלומר לדעות שלו, לרוח שלו, אז אין לו מאיפה לקבל רוח חיים. לא יהיה לו את אותו הכוח שמפתח בו את ה"רשימו", את הגֵן הרוחני.
כאן הכול מאוד פשוט: או שקשר כזה ישנו, או שאיננו. וכאן הרבה מאוד תלוי בעזרה מלמעלה, במזל מלמעלה. זה לא תלוי בתנאים חיצוניים, אלא במאמצים פנימיים שהאדם משקיע, ובגורמים נוספים המתלווים לזה בהתאם לשורש נשמתו, למשפט שהנשמה עוברת.
אבל אם אין קשר עם הרב, אז, "אלא אח"כ כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם, אז, הוא ודעתו ולבו ורצונו, מתבטלים ברוב, כ"ז שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם ואז הוא כצאן לטבח יובל, ואין לו בחירה והוא מוכרח לחשוב ולרצות ולחשוק ולדרוש, את כל מה, שהרבים דורשים." ("שמעתי" מאמר כ"ה). האדם לא יכול לעשות כנגד זה כלום. הוא יכול להימצא פיזית ליד הרב, שהוא עבורו כמו קצה חוט שיורד מעולם אין סוף ומגיע אליו דרך כל שרשרת המקובלים. אבל אם הוא לא מתחבר לחוט הזה, אז אין לו הזנה רוחנית, ואז הוא לא מתפתח.
בעבר היו כאלה מקרים, שבהם הרב היה מגדל ומטפל בתלמיד אחד. אבל בדרך כלל, הרב מטפל בתלמיד דרך הקבוצה, בכך שמתקשר למרכז הקבוצה. הקבוצה עבור הרב, זה האובייקט התחתון שלו. ומי שמסוגל מהתלמידים להתחבר למרכז הקבוצה, בזה שקיים את שני התנאים ההכרחיים: ביטל את ה"אני" שלו כלפי הקבוצה והתחבר עם האחרים, אז דרכה יכול להיות מחובר לרב. "רב", נקרא עליון, מפני שזה "פרצוף" עליון, מדרגה עליונה כלפי התלמידים.
ובמידה שהתלמיד מבטל את עצמו כלפי מרכז הקבוצה, אז הוא מקבל, הודות לחיבור עם האחרים, כלי, שבו יכול לקבל את דעתו והידע הרוחני של רבו. אבל הביטול העצמי הזה חייב להיות מלא, בכל לב ונפש, בכל מה שנוגע לדרך הרוחנית ושליטה על האגו שלו.
מתוך שיעור על מאמר כ"ה מספר "שמעתי", 10.11.2013
ידיעות קודמות בנושא:
להידבק במורה או להידבק בקבוצה?
חיבור עם העליון דרך חיבור עם שווים
מבחן על מסירות לרוחניות
