חוזרים ל"אנחנו"

שאלה: אני מסוגל להבין ולהרגיש מה זאת אומרת לתת חשיבות לחברים. אני מסוגל להבין מהו הביטחון של כל הקבוצה בהצלחת הכנס. אבל במאמר "הביטחון הוא הלבוש לאור" מתוך הספר "שמעתי" (מאמר ע"ב) נאמר שאני בעצמי צריך לרכוש את תחושת הביטחון הזאת. האם מדובר כאן על הביטחון של אותו ה"אני" שנמצא בתוך כל החברים?

תשובתי: ברוחניות אף פעם לא מדובר על ה"אני". שם אין בכלל שאלה כזאת, מפני שה"אני" הפרטי לא קיים שם.

אנחנו כבר יודעים שהבורא ברא את הרצון הכללי, הכלי הכללי. הרצון הזה התחלק בשבירה לחלקים רבים, ועכשיו כל אחד מאיתנו, כל חלק של הרצון האחד הזה, מרגיש רק את החיים הנוכחיים שלו. אין לנו אפשרות להרגיש משהו מעבר לזה.

אבל אתם בכל זאת רוצים להרגיש מדרגה גבוהה יותר מהחיים בעולם הזה, בחתיכה הקטנה הזאת של הרצון הכללי. ולשם כך אנחנו צריכים להתחבר, לחזור למצב של הכלי האחד, כפי שהוא היה לפני השבירה.

אם כן, ברוחניות אין את המושג "אני" כמו שאנחנו מדמיינים אותו. ברוחניות יש אחדות. כאשר כל אחד נכלל בתוכה, למרות האגו שלו, נוצר כלי שלם בעוצמה גדולה פי 620. הרי שלא כמו במצב הראשוני, כל אחד מאיתנו רכש רצון אגואיסטי, נקרע מהאחרים, התמלא בשנאה כלפי הכלי הכללי, כלפי כל האחרים – ועכשיו הוא עובד מעל הדחף האגואיסטי והדחייה. זה מה שנותן לנו את עוצמת החיבור, בצורה גדולה הרבה יותר מקודם.

העולם הרוחני מורגש בכלי הכללי המאוחד, כשאנחנו מדביקים בינינו את חלקיו השבורים. ובכלי המתוקן הזה אנחנו מגלים יחד את המילוי. לא אני מרגיש את האיחוד, העולם הרוחני והביטחון. אם ישנה כזאת הרגשה, סימן שזה כבר לא אני, אלא אנחנו יחד. רק כך ניתן לגלות את ההבחנות הרוחניות, הן ביחס לכלים והן ביחס לאורות.

מתוך שיעור ההכנה לכנס הערבות העולמי, 04.12.2011

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/FSAFn

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest