קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מהי יראה?
תשובתי: יראה היא פחד תמידי לאבד משהו. הרי אני בסך הכול רצון לקבל. ממה הרצון הזה מפחד? – הוא מפחד שמשהו שיש לו יסתלק ממנו, או שהוא לא יצליח להשיג משהו שהוא משתוקק אליו. בקיצור, זהו פחד לאבד.
ולכן, הביטחון שלא יחסר לי דבר, שאני נמצא תמיד בין החברים שלי והם תמיד יספקו לי את הכול, שאנחנו ללא ספק נשיג את האור העליון שימלא אותנו – זהו ביטחון מנוגד לאגו, לרצון לקבל. אם אני מתעלה מעליו, אז שום דבר לא מדאיג אותי. עלינו להגיע לתכונת ההשפעה. ותכונת ההשפעה היא הרגשת הביטחון המלא: לא חסר לי שום דבר, ואז כבר אין דאגות, אין חרדות, אין פחדים. זהו מצב של "חפץ חסד" (מי שאינו רוצה לעצמו שום דבר), כמו במשל על הצדיק שחי ביער, שאין לו אפילו חולצה, והוא לא צריך שום דבר.
במקרה הזה אין לי שום בעיה. אני מתנתק מהרצון לקבל שלי – ועל ידי זה אני כבר רוכש ביטחון במצב של "חפץ חסד". מדוע הביטחון נקרא לבוש לאור? – מפני שאור החסדים הוא לבוש לאור החכמה. בדיוק את זה אני צריך. זה נקרא אור החסדים, או במילים אחרות, ביטחון. הניתוק מהאגו, מידת הניתוק ממנו – נקראת ביטחון. ככל שאני מתקדם יותר, כך האגו שלי גדל יותר, לפי החוק: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". בכל פעם מוסיפים לי אגו גדול יותר, דאגות וחרדות גדולות יותר – וכאשר אני מתעלה מעל זה, אני רוכש עוד יותר את תכונת ה"חסד" – וזה נקרא שאני רוכש ביטחון גדול יותר. אני לא תלוי ברצון לקבל שלי ולא דואג שאני עלול לאבד משהו או לא להשיג משהו.
כשאנחנו משיגים את הרוחניות, את מדרגת "חפץ חסד", אנחנו מפסיקים לדאוג. עד כדי כך שאפילו לא מדאיג אותי אם אשיג את האור העליון או לא.
זהו ההיפך הגמור: אני כל כך רציתי את הרוחניות, לרכוש את תכונת ההשפעה, אני חשבתי שהיא תיתן לי יכולות בלתי מוגבלות – ולפתע אני מגלה שאינני רוצה דבר, וטוב לי גם כך. ואז אני כבר מתחיל לעבוד על האגו בצורה שונה. אנחנו עוד נדבר על המצבים המתקדמים הללו.
התחנה הראשונה שלנו – היא להגיע למצב הזה, שבו אני מתעלה מעל כל מה שיש לי, אני מתמוסס בתוך הקבוצה. ואז, כשאני באמת לא מרגיש שום חיסרון, אני כבר יכול להתחיל לגלות את האור העליון.
מהו האור העליון? – זאת מידת ההשפעה שלך לאחרים, כשאתה לא דואג כמה אני מקבל וכמה אני מתמלא, אלא כמה אני ממלא את האחרים על חשבוני. מסתבר שאז, מעל הדרגה שהשגנו, כשהתעלינו מעל האגו שלנו, אנחנו מתחילים להוסיף מימד נוסף: כמה יעבור דרכי לאחרים, עד כמה נתחבר יותר לכלי/רצון המשותף שלנו וכל אחד ימלא את כולם.
תנסו להיכנס למחשבות כאלה. אף אחד לא מסוגל לעשות זאת לבד, אך על ידי עזרה הדדית, זה אפשרי, כפי שנאמר: "איש את רעהו יעזורו". רק בצורה כזאת מתגלה הכלי הרוחני – בהדדיות, בדאגה ובעזרה. זה לא יכול לקרות לאף אחד לבד. לבד הוא לא יוכל להרגיש את האור. להתנתק מהאגו שלך ולא לרצות שום דבר – זה עוד אפשרי. אך כאשר אני מתעלה למצב שבו אינני רוצה דבר, אז מה הבעיה? מה חסר לי? – חסר לי רק להתחבר לאחרים, כדי שדרכי יזרום אליהם כל טוב, האור העליון. ואז האור מתגלה, עובר דרכי, ואני מרגיש את ההשפעה שלי לאחרים. זה הופך לכלי הרוחני המשותף שלי, הרי בי הוא לא קיים, הוא קיים רק בחיבור בינינו.
אנחנו כבר יודעים שצריך לעבוד על המצבים הללו של הרגשה משותפת. צריך להשתדל – עוד טיפה, עוד קצת – ואז זה קורה, ועלינו להחזיק את המצב הזה.
עכשיו אנחנו מתחילים: כל אחד משתדל להתעלות מעל עצמו ולהיות מחובר עם האחרים בלב ובמוח. עלינו להמציא לעצמנו מימד כלשהו גבוה יותר, שבו כולנו נמצאים.
בערבה השגנו מצב כזה, הייתה לנו הרגשה כזאת. עלינו להשיג אותה שוב עכשיו. אז נשתדל לעשות זאת: כל אחד מתעלה ומתחבר לרצון המשותף, להרגשה המשותפת, למחשבה המשותפת שמרחפת מעלינו. ואין לנו את הרגשת הגוף. ה"בהמה" הזאת יכולה לחיות לידנו, כמו כלב ליד הבעלים שלו. ועלינו להיות קשורים יחד ברצון אחד – ברצון המשותף, בביטחון, שבו אנחנו חיים מעל האגו שלנו. ואור החסדים שימלא אותנו אז – הוא הכלי להתלבשות אור החכמה.
מתוך שיעור ההכנה לכנס הערבות העולמי, 04.12.2011
