דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / חוזה עם הבורא בתנאים שלו

חוזה עם הבורא בתנאים שלו

שאלה: מדוע בעל הסולם כותב במאמר "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", שבדור שלנו "אין עוד פחד מתלמיד שאינו הגון, שייטול אותה (חכמת הקבלה) למכור בשוק, להמון עם, החומרים, היות שלא ימצא להם קונים על סחורה זו, כי כבר נמאסת בעיניהם"?

תשובתי: הרי אתם רואים עד כמה קשה להפיץ את חכמת הקבלה. האם אנשים חוטפים את ספרי הקבלה מידינו? אפילו בחינם קשה לחלק אותם. אילו היינו מחלקים חוברת צבעונית, הם היו לוקחים אותה ברצון ואפילו היו משלמים עבורה. האנשים מוכנים לנסוע למרחקים כדי להתפלל על קברי הצדיקים, אבל להשקיע מעט זמן בלימוד כדי להבין את הפנימיות של מה שהצדיקים כתבו, הם כבר לא יכולים.

למכור את חכמת הקבלה בשוק, נקרא, לחפש כיצד אפשר להרוויח על כל מה ששייך לקדושה. למכור ברכות, חוטים אדומים וכולי. כלומר, להתנהג בהתאם לרצון השוק ולא בהתאם לאמת. במקום שיעורי בוקר לפי המקורות, לעשות הרצאות ערב לקהל הרחב, לספר על מיסטיקה, על גלגולי נשמות, על השפעת הירח והכוחות הקוסמים על האדם.

שאלה: אבל גם אנחנו מפיצים את חכמת הקבלה ומתאימים אותה לעם?

תשובתי: כשאנחנו יוצאים אל העם אנחנו חייבים להתאים את עצמנו לרצון שלו, אחרת לא נוצר בינינו מגע. אבל זה לא אומר שאנחנו מרמים את האנשים ומוכרים להם שקר. מדובר על ירידה ברמה, כמו עם ילד. הרי אתה לא משקר לילד, אלא אתה רוצה ללמד אותו. לכן, אתה מוריד את עצמך ומתחיל ללמד אותו טיפה אחר טיפה. זה משהו אחר, זה נקרא "חנך נער על פי דרכו".

האם על ידי הפצת חכמת הקבלה אנחנו מספרים להם משהו לא נכון? נכון שאנחנו בוחרים דברים מעניינים כדי למשוך את האנשים, אבל בהסברים שלנו אין שום דבר לא נכון. אנחנו מלמדים נושאים רוחניים שאין להם שום קשר לגשמיות. ואם זה לא קשור לחיים הגשמיים, אז אף אחד לא ירצה לקנות את זה!

חומר הבריאה הוא רצון, ואם לאדם אין צורך ברוחניות, אז אי אפשר לפנות אליו. אין לו כלי, אין מקום לגילוי הבורא. מקום, זה חיסרון. חייבים לברר מהו החיסרון האמיתי של האדם, מהם הצרכים, ועם זה לגשת אליו. האנשים רוצים כסף, ביטחון, חינוך. עם הנושאים האלה צריכים לפנות אליהם.

לא משנה לי באיזו צורה הבורא מציג לנו את הבעיה שלנו. אני חייב לעבוד בתנאים שהוא נותן לי. בשבילי אלה הם התנאים הטובים ביותר והאופטימאליים להשגת המטרה. זה העיקר. את התנאים שהבורא יוצר בשבילי אני מקבל כנתון. אם אני מתחיל לעבוד במפעל אני לא בא בטענות לבעל המפעל מדוע הוא לא הכין בשבילי מקום עבודה לפי רצוני ומדוע המפעל לא נבנה על חוף הים. אני מגיע לעבוד, מקבל את כל התנאים ומסכים עם השכר.

לכן, לא חשוב לי האם ההפצה מתקדמת יותר קשה או יותר קל. עליי רק לקבל את שדה העבודה בצורה יותר נכונה. עליי לברר את החסרונות בצורה נכונה, למצוא שיטה יותר טובה לפנות לאנשים, לתקן, להתאים ולשנות את עצמי כדי לגשת למשימה הזאת בצורה הטובה ביותר. רק לזה אני צריך לדאוג, לקבל את כל הנתונים ולהשתדל להתאים את עצמי אליהם.

ברגע שאני מצליח להתאים את עצמי לאנשים, מיד נוצר החיבור בינינו, כמו בין שקע לתקע. פתאום אני מגלה שאני מתאים בדיוק למשימה שעומדת לפניי. הבעיה היא רק בי, בחוסר ההתאמה שלי לעולם, לעם, לתנאים. אין תלמידים טיפשים חסרי תקנה, אלא יש רק מורים לא מאומנים מספיק.

מתוך שיעור על פי "ההקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 12.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כל הנכנס נבדק שבע בדיקות
מערכות שונות, מודל אחד
יצירתיות בלתי מוגבלת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DumZ1

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest