חג שמח של מתן תורה

ההחלטה הראשונה על קבלת הערבות מתבצעת בחג השבועות. חג השבועות הוא נקרא מצד הכלים, מפני שאנחנו מתקנים את עצמנו בהדרגה במשך חמישים יום שעוברים מחג הפסח ועד חג השבועות, ונקראים "ספירת העומר".

"עומר", זה נקרא חיבור. במשך כל חמישים הימים האלה אנחנו אוספים ואוספים את עצמנו, ככל שניתן, ומבררים מה אנחנו מסוגלים לתקן ומה לא. לאחר שאספנו את כל החסרונות, אז ביום החמישים אנחנו מחליטים מה אפשר לעשות עם הספירה הזאת.

כל יום אנחנו מבקשים תיקונים באחת מהספירות ומברכים עליה: סך הכול 7X7 = 49 ספירות, שמרכיבות את הקשר בינינו: בין "מלכות" ל"בינה". ביום ה- 50 אנחנו עומדים עם הכלים המתוקנים שלנו, כלומר שהם מחוברים ביניהם, ואז כבר יכולים לקבל את המאור המחזיר למוטב.

באופן כזה אנחנו הופכים לאדם אחד, לכלי אחד ואותו המאור, במקום המאור המתקן והמחזיר למוטב, בא אלינו כאור המילוי. זו כבר התחלת קבלת התורה.

את כל זה מסמל לנו חג מתן תורה, חג השבועות. זהו חג מאוד מיוחד, מאוד חשוב וגדול. אין חג יותר שמח לישראל מאשר היום של קבלת התורה.

אבל בעָם לא מקנים לחג הזה את החשיבות הראויה, יודעים רק שצריך לאכול מוצרי חלב. החג הזה נקרא גם "חג האסיף", הקציר הראשון. כמו שפרה נותנת לנו חלב, כך גם הבורא נותן לנו את התורה.

אבל עָם ישראל, שנמצא בארץ ישראל, כענף גשמי של השורש הרוחני, חייב להבין את המשמעות האמיתית של מתן תורה. אין חג יותר גדול. ודאי, שיציאת מצרים זו תחילת הדרך, אבל כל זה נעשה לקראת קבלת התורה.

לא חשוב שאנחנו מקבלים את הלוחות הראשונים ושוברים אותם. מתוך זה הניצוצות של התורה נכנסים לתוך הכלים שלנו. כי הכלים האלה עדיין מעורבבים עם הכלים של המצרים, ולכן אנחנו עושים את עגל הזהב. אחר כך אנחנו מקבלים את הלוחות השניים שזה כבר ביום הכיפורים, ולאחר כל החגים מגיעים לפורים. כך נסגרת השנה. נקווה שאנחנו נוכל לפחות להתחיל את התהליך הזה, שכולו יסתיים רק בגמר התיקון.

מתוך שיעור על מאמר ס"ו מספר "שמעתי", 03.06.2014

ידיעות קודמות בנושא:
עשרת הדיברות של חיבור
עיקר עבודת האדם
חג השבועות מלא באור