קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
חג פורים מסמל את גמר התיקון העתידי של כל האנושות.
לפני אלפיים וחמש מאות שנה, בשורשים הרוחניים כבר היה תיקון חלקי, אבל זאת הייתה רק ההכנה, מפני שכל מה שקורה בתיקון של החברה האנושית צריך לעבור דרך שני שלבים.
את השלב הראשון מימשה קבוצת אנשים קטנה שאברהם הוציא מבבל והוביל אותה עד לחורבן בית המקדש הראשון. הקבוצה הזאת למעשה עברה את כל שלבי התיקון ואחד השלבים היה מצב שנקרא "פורים". "פורים" מהמילה "הגרלה" (פור). והיום כולנו יחד עם כל העולם צריכים לחזור על זה.
כפי שמסופר במגילת אסתר, המלך של בבל אחשוורוש עשה משתה גדול שבמהלכו גילה כי שניים מעוזריו ניסו להדיח אותו מכיסאו.
מי שחשף את המזימה הזאת היה מרדכי, מקובל שנמצא בדרגת "חסדים" או בדרגת "בינה" שבה אדם לא צריך שום דבר לעצמו. הוא יכול לתקן את עצמו רק עד הדרגה הזאת ולהמשיך לעלות רק אם הוא מושך אנשים אחרים ודרכו מעביר להם "אור חכמה", כלומר, מבצע תפקיד של "בינה".
ה"בינה" מתחלקת לשניים: החלק העליון "ג"ר דבינה" או "גלגלתא ועיניים דבינה" שפועל רק בהשפעה בלי לרצות שום דבר לעצמו, והחלק התחתון "ז"ת דבינה" שמקבל את האור מלמעלה מחכמה כדי להעבירו לתחתונים, אם הם זקוקים לו.
ואם אף אחד אינו זקוק לזה, אז נאמר בצורה אלגורית ש"מרדכי יושב בשער המלך" בכניסה לעיר שושן. כי הוא מבין שאם צריך לקחת משהו מהמלך, כלומר מהבורא, כדי להעביר לאחרים, אז אפשר לעשות זאת רק דרך תכונתו, להעביר את הכול דרך ה"בינה", תכונת ההשפעה ואז "אור החכמה" שמתלבש ב"אור הבינה" יעבור לכל הנבראים ויהיה לברכה עבורם.
אבל כאשר מרדכי חשף את המזימה של שני הבוגדים והוציאו אותם להורג, המלך לא רומם אותו ולא נתן לו מתנות כיד המלך. מדוע? על כך מסופר במגילה (מהמילה "גילוי").
יועצו של המלך, המן התנגד למרדכי. לפי דעתו, העיקר זה למשוך "אור חכמה" לתוך הרצון לקבל, כלומר, למשוך את התענוגים לתוך הרצונות האגואיסטיים ולהתמלא על ידם.
מרדכי הבין שזה בלתי אפשרי, מפני שאם האור נכנס לתוך הרצונות דקבלה אז תהיה שבירה. לכן חובה להלביש "אור חכמה" ב"אור חסדים" ורק במקרה הזה את שני האורות האלה אפשר לקבל בתוך הרצון לקבל. לכן הם התווכחו ביניהם.
מרדכי הוא "קו ימין", רק "חסדים". העיקר זה החסדים, ו"אור חכמה" אפשר לקבל רק באותה המידה שהוא יכול להתלבש ב"אור החסדים" ולהשלים אותו. ו"קו שמאל", זה המן שרוצה לקבל "אור חכמה" בצורה ישירה.
יוצא דבר מאוד מעניין, המלך במקום לתת למרדכי שכר עבור הצלתו, הוא מפצה את המן, מעלה אותו לתפקיד גבוה, משבח ומרומם מאוד. מרדכי לא יודע מה לעשות, אך בכל זאת יושב ליד שער העיר ומשכנע את כולם שאסור להתנהג כמו המן.
תארו לעצמכם אדם שנמצא בפיצול פנימי. מצד אחד, הוא מאוד רוצה לקבל "אור חכמה", והוא יכול לעשות זאת מפני שכל מה שנובע מהבורא, כלומר מהמלך, מגיע אליו. אבל מצד שני, מרדכי שבו טוען שזה בלתי אפשרי וצריך לפעול רק לפי "אור החסדים", תכונת ההשפעה. באותה המידה שאתה רכשת את תכונת ההשפעה אתה יכול לקבל את "אור החכמה".
תפקיד גדול שיחקה בסיפור הזה מלכת אסתר, שהייתה אחיינית של מרדכי. היא נלקחה לארמון המלך כדי שבהמשך תוכל להיות הגורם המקשר בין מרדכי למלך. כלומר, אסתר היא "מלכות", רצון נשי שיכול למשוך את האור העליון. אז האור בטוח יעבור דרך מרדכי, ואחר כך המן יתכלל בתוכו, אבל רק במקרה שזה יהיה מלווה בקבלה נכונה של "אור חכמה".
לכן, מלכת אסתר סיפרה למלך על מזימתם של שני המשרתים שרצו להרוג אותו ומרדכי חשף אותה. המשרתים האלה מסמלים קליפת "קו ימין" ו"קו שמאל", כלומר רצונות אגואיסטיים שרצו לנצל גם את "אור החכמה" וגם את "אור החסדים" רק לעצמם. המלך תלה אותם ומאז כבר העדיף יותר את אסתר.
נשאלת השאלה: מדוע המלך רומם את המן, הרי הוא היה צריך לפצות את מרדכי על כך שהציל אותו?
אבל מרדכי הוא צדיק. "צדיק", זאת אומרת שלאדם אין שום רצון על מנת לקבל לעצמו, כי הוא לא רוצה שום דבר לעצמו. לכן אי אפשר לפצות אותו בשום פנים ואופן. ובנוסף לכך, בלתי אפשר להשתמש בתכונה הזאת, בעזרתה אי אפשר למשוך את האור ולעלות ממדרגה למדרגה. היא מאוד פסיבית באדם.
לכן, כאשר המלך מרומם את המן, הוא נותן למרדכי סיבה להתעלות. במילים אחרות, כאשר עולים בנו יותר ויותר רצונות אגואיסטיים, אנחנו מתחילים להבין שאנו זקוקים לתיקון, ואז עלינו לפתח בתוכנו את התכונה של "קו ימין", תכונת "מרדכי" מעל התכונה של "קו שמאל" שהולכת וגדלה.
ואף על פי שאנחנו לא מסכימים עם זה, קשה לנו להתגבר על זה, אבל כל הדרך שלנו היא בכך שאנחנו עושים "מעשים טובים": מגיעים לכנסים, לומדים, עושים הפצה, ואחרי זה לפתע מרגישים שנפלנו. נעלם אצלנו הרצון לעבודה הרוחנית. אנחנו נמשכים לכל מיני דברים, מתחילים לריב בינינו. האגו עולה. אז מה לעשות? זאת רוממות המן.
חייבים להבין שכל זה נעשה לטובתנו, כדי לרומם אותנו, כדי שנרגיש שככל שעולה בנו האגו, עלינו להשלים אותו על ידי "קו ימין", תכונת ההשפעה. לכן, למרות האירועים עלינו להיות כל הזמן על המשמר ולדעת כיצד להילחם נגדם.
ההתקדמות הרוחנית מתבססת על דריכה על שתי "רגליים": ימין שמאל, ימין שמאל וכן הלאה. כלומר, עלינו להיות כל הזמן גם במצבים מנוגדים בינינו וגם בניסיונות לעלות ולהתחבר מעל המצבים האלה. חשוב מאוד לא לשכוח על כך שגם בחלק הגברי, ובמיוחד בחלק הנשי של הקבוצה, צריכה להיות הבנה ברורה שהקבוצה נמצאת תמיד בהתקדמות למרות היחסים שמתגלים בתוכה.
העיקר בשבילנו זה כל הזמן להשתוקק לקשר. ומתחת לקשר הזה נוצרים זרמים שונים, קפיצות אגואיסטיות, כל זה נכון וטוב. במקרה הזה רואים לפי פעולותיה של אסתר, החלק הנשי, כמה זה טוב שיש בקבוצה "אישה חזקה" שקשורה לבורא, כלומר, מבינה נכון את ההתקדמות, יכולה לעזור, להרגיע ולאזן את שני הכוחות, "המן" ו"מרדכי". לכן הספר נקרא על שמה "מגילת אסתר".
אסתר אינה פועלת סתם כך. היא מתלבשת במיוחד, יוצאת ומתיישבת בדרך המלך. כלומר, כאשר מגיע האור מלמעלה, היא, ה"מלכות" מתיישבת במקום ומושכת את האור על ידי הרצון שלה. בצורה כזאת היא בונה את הקשר בין המלך ("כתר"), האור (מקור ה"חכמה") ומרדכי (תכונת ה"בינה").
אותו האור הקטן שעובר מהמלך אליה נקרא "שרביט הזהב". נאמר ש"כאשר המלך ראה אותה, הוא נגע בה עם השרביט שלו". אז עובר מעט "אור חכמה" ל"בינה", ומרדכי מתחיל לעבוד.
על שאלת המלך "מה רצונך מלכה?", אסתר עונה "אני רוצה רק דבר אחד, שהמלך והמן יבואו מחר לסעודה שלי". והמלך יחד עם המן הולכים אליה.
שם אסתר מסבירה למלך שאם המן ישתמש ברצונות שלו, אז כל האור יעבור ל"קליפות" של המן, לרצונות המקולקלים, ואז למלך לא יישאר שום דבר. זאת אומרת, שכל משרתי המלך, כלומר, כל הרצונות לא יעבדו כדי להשפיע לבורא, אלא להיפך, יפלו למטה. אז המן יעלה מעל כולם כולל המלך עצמו.
המלך צועק בכעס על המן כיצד הוא יכול היה לחשוב על זה?! המן מרוב פחד נופל על מיטתה של אסתר, והמלך מתרגז על המן ומאשימו שהוא רוצה לשכב במיטה במקומו?! מכיוון שהמן רוצה לקבל את כל האור שמגיע מלמעלה, אז זה מסמל את המצב שהוא כאילו כובש את אסתר, לוקח את כל הרצונות שלה וממלא אותם. לכן המן צפוי עכשיו לעונש רציני.
יש לציין שהתכונות של מרדכי, תכונות ה"בינה" מפוזרות בכל הממלכה של אחשוורוש, ממלכת בבל שכללה 127 מדינות. "בבל" מסמלת את כל האנושות, כי כולנו הגענו מבבל העתיקה.
המלך שולח שליחים לכל המדינות עם המסר שיגיע היום שבו יהיה צורך לקום ולהרוג את אלה שהוא יצווה. אבל במסר הראשון לא נאמר בדיוק את מי צריך להרוג. ורק במכתב השני נאמר שצריך להרוג את אלה שלא יכולים להתחבר ביניהם, כלומר, להמית את התכונה האגואיסטית שמתגלה ברצון הענק הזה.
לכן המלך שואל את המן בערמומיות: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו", והמן עונה לו שצריך להושיב אותו על הסוס, להלבישו בבגדי המלך ולהוליך בכל העיר, כדי שכולם יראו את גדלותו. כי המן חשב שהוא בעצמו יזכה בכל זה, מכיוון ש"אור חכמה" נכנס ל"כלים דקבלה" ולא "כלים דהשפעה", כי מרדכי לא צריך כלום.
עכשיו מתגלה, שבלתי אפשרי לקבל ישירות את האור בתוך ה"כלים דקבלה" כי הוא מייד יעלם כתוצאה מ"צמצום א'", אז המלך מצווה על המן "אם כך, תיקח את בגדיי, תלביש את מרדכי, תושיב אותו על הסוס, תוביל אותו בכל העיר, ותספר לכולם שכך יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
המן עובר ייסורים נוראיים, אך לא נותר לו אלא לבצע את פקודת המלך. כך מרדכי מממש את התנאי ההכרחי שבו האור העליון מגיע מהמלך דרך מרדכי לכל תושבי בבל, ובסופו של דבר, לאסתר.
כתוצאה מזה נולד לאסתר בן שהופך למלך בבל, הוא עוזר לעם ישראל לחזור מגלות בבל לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש השני. זה כבר ידוע לנו מתוך ההיסטוריה, מכיוון שבמגילת אסתר לא מסופר על כך. הסיפור האלגורי הזה מסתיים בכך שמרדכי הופך לעוזרו של המלך, כלומר, כל האור עובר דרכו מלמעלה למטה ומתפשט לכל הממלכה הגדולה.
האירועים שעליהם מסופר במגילת אסתר קרו לפני כאלפיים וחמש מאות שנה, בין חורבן בית המקדש הראשון ובנייתו של הבית השני. הם שייכים לסוף תקופת הגלות השנייה של בבל.
היום אנחנו נמצאים בסוף הגלות האחרונה בת אלפיים שנה ועולים לבניית בית המקדש השלישי.
"בית המקדש" זהו כלי דקבלה הכללי העולמי שתוכנן עוד בבבל העתיקה לפני שלושת אלפי וחמש מאות שנה, כאשר אברהם התחיל להסביר לבבלים שכולם צריכים להתחבר. אבל אף אחד לא הקשיב לו מלבד קומץ של כמה אלפי אנשים. בסופו של דבר, כל תושבי בבל התפזרו בכל העולם.
למעשה, היום אנחנו נמצאים באותו המצב של השבירה, כמו בבבל העתיקה בזמני אברהם. ומה שקרה לאברהם וקבוצתו בזמני מרדכי ואסתר אחרי אלף שנה שיצאו מבבל, צריך להתרחש שוב איתנו עכשיו.
עלינו להבין שהגילוי חייב להתרחש, אבל רק במידת ההתחברות בינינו (על כך דיבר מרדכי). ראשית זה ילווה בעליית האגו הגדול, ואלה יהיו מכשולים מאוד רציניים. שנית, העלייה צריכה להתממש בעזרת השתתפותו הפעילה מצד של החלק הנשי הרציני.
באף מקור לא מדובר על החשיבות של החלק הנשי בגמר התיקון של כל האנושות חוץ מאשר במגילת אסתר. השם "אסתר" מסמל "הסתרה", והדבר מעיד על כך שלמרות שעבודתו של החלק הנשי נמצאת כביכול בהסתרה, אבל יש לו חשיבות רבה מאוד בתיקון.
אין צורך לפחד מגילוי האגו, אלא צריך להבין שהוא מתגלה כדי להשתמש בו בצורה הנכונה. לכן, לא משנה שהוא רוצה לעלות ולשלוט עלינו, גורם לכל מיני מחלוקות בינינו, עלינו לעצור אותו בזמן.
ואז ברור שאנחנו יכולים למצוא קשר עם הבורא, עם המלך. ובעזרת "אסתר" ו"מרדכי" (תכונות ההשפעה) שנמצאים בנו, אנחנו נוכל לכוון ולתקן את הכול כך שנאחד ביחד את כל הרצונות, כולל את הרצונות האגואיסטיים ביותר של "המן" ובסופו של דבר, נביא את כל העולם לכלי אחד משותף מלא באור.
על כך מדובר במגילת אסתר. לזה מוקדש חג פורים.
"פורים" מהמילה "פור", "הגרלה" שכאילו נערכת בין "מרדכי" ל"המן", כי לא ברור עם מי צריך להתקדם. האדם נמצא בפיצול פנימי כל כך גדול, שלפעמים אינו יודע מה עליו לעשות.
לפני פורים יש פעולה רוחנית נוספת שמתגשמת בעולמנו בשם "יום הכפורים" (כמו פורים), כאשר אנחנו מגלים רצונות ריקים שאנחנו לא מסוגלים למלא בגלל חוסר ב"אור דחסדים". לכן, ביום כיפור אנחנו לא אוכלים ולא שותים, כסמל לכך שהרצונות שלנו לא יכולים להתמלא, כי חסר התיקון של "אור החסדים", על ידי הרצונות על מנת להשפיע, על ידי הכוונות על מנת להשפיע.
בין יום הכיפורים לפורים ישנו עוד חג, חג החנוכה. באותם הימים אנחנו מדליקים חנוכייה והפעולה הזאת מסמלת את "אור החסדים" שעולה מלמטה למעלה על מנת להשפיע.
כלומר, שהרצונות שגילינו ביום הכיפורים אנחנו מתקנים בחנוכה על ידי "אור החסדים" ומכינים אותם לפורים שיתמלאו כבר ב"אור חכמה". שלושת האירועים הללו נמשכים אחד אחרי השני ומסמלים גילוי של הכלי הריק, מילויו על ידי "אור חסדים" ואחר כך מילוי על ידי "אור חכמה".
מתוך השיעור הווירטואלי, 24.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
להרגיש את פורים
פורים – גמר התיקון
חג פורים מואר
